פסק דין תקדימי: קיימים יחסי עובד־מעסיק לבעלי מוגבלויות המועסקים במפעל מוגן

בית הדין הארצי לעבודה, בניגוד לעמדת המדינה, העצים את מעמדם של עובדים בעלי המוגבלויות. זאת, במסגרת פסק דין תקדימי שניתן בשבוע שעבר שהכיר בקיומם של יחסי עובד־מעסיק ב”מפעל מוגן”. שופטי הרוב, הנשיאה ורדה וירט־לבנה, השופטת סיגל דוידוב־מוטולה (שכתבה את פסק הדין המרכזי) ונציג הציבור עצמון ליפשיץ, בניגוד לדעת המיעוט של השופט רועי פוליאק ונציגת הציבור שרה זילברשטיין היפש, הפכו את החלטת בית הדין האזורי והכירו בחיים זר שיוצג בידי עו”ד ארז כהן, כ”עובד”, ולא רק כ”משתקם”.

ההטבה הכלכלית הנלווית להכרה זו מוגבלת, כי החוק לא מאפשר לשלם לבעל המוגבלות שכר מינימום (25 שקל לשעה). שכרו החודשי של זר עמד על 1,490 שקל בלבד (כ־13.5 שקל לשעה). אבל, בית הדין זיכה אותו בזכויות הסוציאליות שמוקנות מכוח חוקי העבודה כמו הפקדות לפנסיה, פדיון חופשה, פיצויי פיטורים ואף פיצוי מוגדל בגין היעדר שימוע.

במסגרת פסק הדין אימץ בית הדין חלקים מחוות דעת שנכתבה על ידי עו”ד רון דרך מהקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות ועו”ד אביבית ברקאי-אהרונוף מארגון בזכות אשר יוצג על ידי הקליניקה כ”ידיד בית משפט”.  עמדת ידיד ביהמ”ש פרסה בפני בית הדין את מלוא התמונה העובדתית והנורמטיבית הרלוונטית לעניין, שם נטען בין היתר כי השילוב בתעסוקה אמור להתבצע בראש ובראשונה בשוק העבודה הפתוח, במידת הצורך עם התאמות, בליווי תעסוקה נתמכת וכיו”ב וכי האופציה של העסקה במפעלים מוגנים, ככל שהיא קיימת, נועדה לשמש רק כשלב מעבר לצורך קבלת כישורים וכלים כהכנה לשוק החופשי ולא לצורך העסקה סגרגטיבית, קבועה, המנציחה סטריאוטיפים.

עוד נטען כי אין מקום להניח שאנשים המופנים למפעלים מוגנים הם מחוסרי יכולת עבודה או כי מתקיימת בכל המפעלים המוגנים תכלית שיקומית זאת, בין היתר, מהטעמים הבאים: הליכי ההפניה למפעלים היא לעתים שרירותית, לא מתבצעת בדיקת יכולת עבודה, אין ביקורת או פיקוח משמעותיים, אחוזי היציאה מהמפעלים זניחים ואף קיימים תמריצים שליליים לגורמים המפעילים את המפעלים בנוגע להוצאה של עובדים עם תפוקה גבוהה. כן נטען כי יש לבחון את קיומה של תכלית שיקומית באופן פוזיטיבי ולא באופן נגיטיבי בכל מקרה לגופו וככל שהיא אינה מתקיימת או אינה התכלית העיקרית, הרי שיש להפעיל את מבחני יחסי “עובד מעסיק”.

פסק הדין עוסק לראשונה באופן מעמיק ומקיף בסוגיית המפעלים המוגנים, שאינה מוסדרת בחקיקה, אינה תואמת את עקרונות החוק, האמנה, או את הצהרות המדינה לאורך השנים בנוגע להעדפה, קידום ושילובם של אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה. לדברי הקלינירה “בפסק הדין מספר אמירות וקביעות תקדימיות ומשמעותיות, שיחייבו את המדינה לקדם את הסדרת זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות במגוון מסגרות התעסוקה וגם אמירות משמעותיות החורגות מתחום אנשים עם מוגבלות, לרבות חשיבות ופרשנות הזכות לעבודה ולקיום בכבוד”.