11 בספטמבר האחר, באצטדיון נאסיונאל בסנטיאגו דה צ’ילה

רבות דובר בימים האחרונים על ה-11 בספטמבר בחלוף 20 שנה לפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק. אבל 11 בספטמבר מסמל עבורי, ועבור רבים מבני דורי, את ההפיכה העקובה מדם בשנת 1973, בה תפס את השלטון בצ’ילה הגנרל אוגוסטו פינושה. כעבור זמן, בשנים 1991-1988, נשלחנו רעייתי אתי ואני בשליחות חינוכית כדי ללמד בבית הספר היהודי אורט ע”ש  חיים ויצמן  בעיר סנטיאגו דה צ’ילה.

אנדרס היה אז תלמידי בכתה י”ב. אחיו הבכור היה חניך תנועת הנוער מכבי הצעיר שנעלם בחוזרו מפעולה חינוכית  בתנועה. אנדרס היה בן שלוש בעת ההפיכה, כשאחיו בן ה-18 לא חזר לביתו. מהשיחות הרבות שקיימנו עם אנדרס הבוגר למדנו שלא הכיר את אחיו. אך למשפחתו הגיעו עדויות שהאח הנעדר, שמקום קבורתו לא נודע, נורה למוות באצטדיון הכדורגל במרכז העיר סנטיאגו דה צ’ילה, בו נטבחו בירי ממכונות ירייה אלפים ממתנגדי ההפיכה.

אנדרס אינו חובב כדורגל, גם משפחתו אינה מוצאת עניין מיוחד במשחק זה. אבל הוא ובני משפחתו מצאו לנכון להזמין את רעייתי ואותי לאצטדיון נאסיונאל בסנטיאגו לצפות במשחק כדורגל בין הקבוצות קאתוליקה ו”קולו קולו”. המשחק נערך ב-11 בספטמבר 1988. היום הידוע לשמצה שהוא הוא גם יום השנה להיעלמותו של אחיו.  באין קבר למשפחה להתייחד עם האח, מתייחדת המשפחה עם זכר הבן הנעדר בהתייצבותה מאחורי השער באיצטדיון הכדורגל בו נטבחו אלפי צ’יליאנים – ובהם בנם.

היה זה היה מראה לא שכיח: סבתו של אנדרס נתמכת במקל הליכה, הוריו המבוגרים וילדיהם מצטופפים בדרום האצטדיון, שם אין מקומות ישיבה. מסביב קהל השואג שאגות עידוד לקבוצותיהם. בני משפחתו של אנדרס הגיעו כשעה לפני שריקת הפתיחה. רעייתי ואני צפינו במשחק, עם כל בני המשפחה הדוממים והדמועים,  המתייחדים עם זכר בנם שנרצח באצטדיון בידי חייליו של הגנרל פינושה.

באצטדיון   נאסיונאל   בסנטיאגו

כְּשֶׁבְּאֶצְטָדְיוֹן  נָאסיוֹנָאל  בְּסָנְטְיָאגוֹ

הַקָּהָל  מֵרִיעַ  לְ”קוֹלוֹ-– קוֹלו”

הַמַּבְקִיעָה  עוֹד  גּוֹל

אַנְדְּרֵס  רוֹאֶה  עוֹד  בּוֹר.

כְּשֶׁהֶחָלוּץ  הַמֶּרְכָּזִי  שֶל  “קוֹלוֹ-קוֹלו”

קוֹרֵעַ  אֶת  הָרֶשֶׁת  בְּכַדּוּר  מֵעֶשְׁרִים  מֶטֶר

אַנְדְרֵי  רוֹאֶה  עַל  הָרֶשֶׁת

עֶשְׁרִים  זוּגוֹת  עֵינַיִים  קְרוּעוֹת  בְּכַדּוּרֵי-–עוֹפֶרֶת.

אַנְדְּרֵס  רוֹאֶה  רַק  אַלּוֹת  וּמְכוֹנוֹת  יְרִיָּה –

בְּמַחֲצִית  הַמִּגְרָשׁ  מְכַדְּרֶרֶת  אַלָּה

מְפַצַּחַת  לָשׁוֹן  כְּרוּתָה,

וּמֵאֲחוֹרֶיהָ  מְכוֹנַת  יְרִיָּה  קוֹרַעַת

רָאשִׁים  תְּלוּיִים  עַל  הָרֶשֶׁת.

כְּשֶׁשַּׁחְקָנֵי  “קוֹלוֹ- קוֹלו” נֶעֱרָמִים

בַּעֲרֵמָה  מְיֻזַּעַת  עוֹלֶזֶת  אַחֲרֵי  כָּל  גּוֹל

אַנְדְּרֵס  רוֹאֶה  מִמְּרוֹמֵי  הַיַּצִּיעַ  עוֹד  בּוֹר

וְזֵעָה  בּוֹכָה  בַּעֲרֵמָה  שׁוֹתֶקֶת .

כְּשֶּכַּדּוּר  אַחַד  עָשָׁר  מֶטֶר  מְפַרְפֵר  בֵּין  הַקּוֹרוֹת  שֶׁל  הַשַּׁעַר

אַנדרס  רוֹאֶה  כַּדּוּר  עוֹפֶרֶת  מְפַרְפֵּר  בֵּין  הַקּוֹרוֹת  שֶל  הַשַּׁעַר בַּאֲחַד  עָשָׁר  בְּסֶפְּטֶמְבֶּר  אֶלֶף  תְּשַׁע  מֵאוֹת  שִׁבְעִים  וְשָׁלוֹשׁ.