הייתי משוכנע שזה צבא מוסרי: עדותו של חייל תושב התנחלות שהפך סרבן מצפון

אני רוצה להודות לכל מי שתמך בי לאורך התהליך שעברתי בשביל להיות מוכר כסרבן מצפון. אני מאושר לספר שוועדת המצפון העניקה לי פטור בשבוע שעבר. התהליך שהייתי צריך לעבור בכדי לפגוש את הועדה היה ארוך וקשה, ומי שגרמו לו להיות כזה, למען האמת, היו המפקדים שלי.

אני לא יודע אם הם קיבלו הוראות מלמעלה שאמרו להם לנסות לייאש אותי ככל האפשר, אבל לא משנה מה הייתה הסיבה, הם מנעו ממני שוב ושוב לקבוע מועד לראיון מול ועדת המצפון. הם קישרו אותי למחלקות שונות בצה"ל בטענה שאלה יוכלו לעזור לי, אך בכל פעם נאמר לי שהגעתי למקום הלא נכון.

ההתנהלות של מפקדיי מול הבקשה שלי להיות מוכר כסרבן מצפון הייתה מגוחכת. בהתחלה, אמרו לי שכל עוד אני במעצר בבסיס (על סירוב פקודה) הם לא יקבעו עבורי תאריך לוועדת מצפון. לכן, מיד אחרי שסיימתי את תקופת הכליאה הראשונה שלי ושוחררתי הביתה לכמה ימים, ביקשתי שיתאמו בשבילי תאריך לפגוש את הוועדה.

אך גם אז המפקדים שלי דחו את הבקשה. הפעם הם טענו שלא יעזרו לי לקבוע ראיון כל עוד אני בבית ולא בבסיס. באותו הזמן עוד קיוויתי למצוא היגיון במערכת הצבאית, וביקשתי לוודא איתם שאם אחזור לבסיס בו שירתי יתאמו לי ראיון – ולא יבקשו ממני לבצע פקודות שנוגדות את עקרונות המצפון שלי, ואשר הסירוב לבצען יוביל לכך שאכלא שוב.

בתגובה, אמרו לי מיד שהדבר לא אפשרי. מפקדיי טענו שאם אני רוצה לקבל תאריך לפגוש את הועדה אני צריך לחזור לבצע את התפקיד שאליו גויסתי. לא הצלחתי להסביר להם את האבסורדיות שבדרישה – הם אמרו, למעשה, שיתאמו לי ראיון מול ועדת המצפון רק אם אפסיק להיות סרבן מצפון.

אני מרגיש בר מזל שרשת מסרבות תמכו בי לאורך התהליך. עם העזרה שלהן הצלחתי לקבוע ראיון לוועדת המצפון מבלי להיכנע לדרישות המגוחכות שהציבו לי המפקדים. השופטים בוועדת המצפון, למרבה הפלא, היו מאוד מנומסים, בניגוד לשאר הגורמים איתם באתי במגע בצה"ל. סיפרתי לוועדה על עצמי ועל השקפת עולמי הפציפיסטית. הם שאלו אותי כמה שאלות שנגעו לאופי של סרבנות המצפון שלי. שאלה חשובה ששאלו אותי הייתה מדוע התגייסתי מלכתחילה.

סיפרתי להם שחונכתי להאמין שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, שהייתי בטוח שפעולותיו תואמות את עקרונות המצפון הפציפיסטים שלי. אך עם הזמן, במהלך השירות הצבאי, התברר לי שטעיתי: קיבלתי פקודה להטעין פצצות על כלי לחימה, להכשיר את החימוש לשימוש. אמרתי שאני לא מוכן לשתף פעולה ולבצע פקודות שבסופו של דבר יגרמו למוות של בני אדם. באותו הרגע הבנתי שצה"ל לא שונה מצבאות אחרים – אלימות ומלחמה הם שעומדים בבסיס המדיניות, והם שמכתיבים את ערכי הצבא ואת פעולותיו.

שאלה נוספת ששאלו אותה בוועדה הייתה למה החלטתי לסרב לחלוטין לקחת חלק בצה"ל, ולא הסכמתי לעבור לתפקיד שאינו קרבי. הסברתי להם שיש לכך שתי סיבות: אני לא רוצה להיות מקושר עם שום צבא, שכן עקרונות המצפון שלי עומדים בסתירה עם ערכים צבאיים באשר הם. הסיבה השנייה: אני לא רוצה לשתף פעולה עם השליטה הצבאית ופעולות הצבא, גם לא בעקיפין, בתפקיד לא קרבי, משום שגם שם אתמוך במערכת שפועלת בצורה שאינה מוסרית בעיני.

ארבעה ימים לאחר הופעתי בוועדה קיבלתי את הפטור שלי מצה"ל. אני שמח שוועדת המצפון הגיעה להחלטה הצודקת והנכונה. רוצה להמשיך ולפעול למען הדברים שאני מאמין בהם ושהובילו אותי לסרב: לעזור לאנשים ולהגן על חיים. עכשיו כשאני משוחרר מהצבא, אני מתכוון להצטרף לשירות הלאומי או להתנדב. אני אמשיך לתמוך, להשתתף, ולקדם את פעולתן של תנועות אנטי-מיליטריסטיות המקדמות שלום, כמו מסרבות. הבעיות שעומדות בפנינו הן אמנם גדולות, אבל זה גם אומר שכל צעד קטן שנעשה בכיוון הנכון, יוביל לשינוי משמעותי עבור המדוכאים ביותר על ידי המדיניות האלימה של הצבא. כל צעד קטן יקרב אותנו עוד קצת אל השלום.