ריאיון עם ח”כ עודה: ‘אני לא רוצה להיות בממשלה, אני רוצה להיות ראש הממשלה’

“אני לא רוצה להיות בממשלה, אני רוצה להיות ראש הממשלה”. כך אמר יו”ר הרשימה המשותפת, ח”כ איימן עודה (חד”ש) בריאיון שפורסם הבוקר (ראשון) באתר “שיחה מקומית”. להלן קטעים מתוך הריאיון:

לפני שבועיים אתה רואה את ביבי הולך לספסלי האופוזיציה, מה אתה מרגיש?

הרגשה קצת אמביוולנטית. מצד אחד רציתי שהוא יעוף ולכן  אני שמח שהוא הוחלף. מצד שני, הממשלה בראשות בנט – לא לילד הזה התפללנו. גם יש לי חשש רציני מאוד, שביבי והקבוצה שלו יצליחו להסית קבוצות גדולות באוכלוסייה, לרבות מזרחים, עניים, נגד הבורגנות ששולטת עכשיו. והוא עלול לחזור לשלטון תוך חודשים. לכן, דווקא מהמקום הזה, אני רואה שיש לנו תפקיד מכריע להנהיג את האופוזיציה משמאל, מהמקום שמדבר אל העניים, אל המזרחים, מן הסתם אל האוכלוסייה הערבית שהיא הנפגעת ביותר. דיברנו הרבה מאוד על בניית מחנה דמוקרטי גדול בשביל להנהיג את השמאל, אז זה הזמן בדיוק. יש הזדמנויות ענקיות, ואני חושב שעכשיו אנחנו מתחילים מחדש”.

אתה מדבר על הליכה לחלשים, למזרחים. איך תיצור את החיבור הזה?

“בליכוד מנסים לייצר תחושה שהאליטות האשכנזיות לקחו את השלטון בחזרה ויפגעו במזרחים ובחלשים. הליכוד היה בשלטון מאז 77, יותר מ-40 שנה, מה הוא עשה בשביל מזרחים במובן העמוק?

האמת שממשלת בנט וליברמן רק תמשיך את המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית של הליכוד ונתניהו, תפגע בשירותים החברתיים, תעלה את יוקר המחיה ותגדיל את אי-השוויון. אבל יש פה הזדמנות גדולה מאוד, כי עכשיו שממשלת נתניהו הסתיימה, גם הפוליטיקה של ‘כן ביבי, לא ביבי’ הסתיימה. זו הזדמנות אמיתית להביא למרכז את הסוגיות האלה שפוגעות במוחלשים ובעניים, בתושבי הפריפריה והכי הרבה פוגעות באזרחים הערבים”.

בתוך המשותפת, בבל”ד ואפילו בחד”ש, היו מי שחגגו את זה שהוכח לכאורה שהמחנה הדמוקרטי הוא אשליה. מאמר מערכת של אל-אתיחאד מדבר על השמאל הציוני כ”ימין מינוס”. האם אתה מרגיש שהשמאל הציוני ברגע האמת לא הלך אתכם עד הסוף?

מי שחושב שמרצ זה ימין ואפילו מרכז – טועה. טועה מי שלא רואה את הכיוון השמאלי, הדמוקרטי, הליברלי, של מרצ. ברור שיש בינינו הבדלים גדולים במספר נושאים. האם זה אומר שאנחנו לא נשתף פעולה עם מרצ? מה פתאום. אבל כשאני מדבר על מחנה דמוקרטי, אני לא מתכוון במיוחד למפלגות. אני מדבר על השמאל היהודי. רק אנשים שלומדים ב”יד ביד” רק המשפחות שלהם מונות 35 אלף. יש עשרות אלפי יהודים שיכולים להסכים איתנו בענייני שלום, דמוקרטיה, שוויון וצדק חברתי. אנחנו מסכימים לדברים העיקריים: מדינה פלסטינית בגבולות 67′; שוויון אזרחי, ושוויון לאומי. אולי היהודים יחשבו ששוויון לאומי זה מדינה דו לאומית, אוטונומיה לערבים, פרלמנט בגליל. אבל לא, שוויון לאומי זו הכרה בנו כמיעוט לאומי, שפה ערבית כשפה רשמית, להכיר בעוול ההיסטורי ולתקן אותו ושהמדינה תהיה דמוקרטית ויש לנו זכות להשפיע בכל נושא ונושא. אם יהיו דברים של חוסר הסכמה, מה זו ציונות, מה העמדה כלפי בשאר אל-אסד, מה העמדה כלפי ההסכם האמירויות, אז אנחנו פותחים שולחן עגול שדן בנושאים האלה ויכול ללבן דברים. אם  המשותף עולה על תשעים אחוז, אז בגלל שאנחנו לא מסכימים לדבר קטן, לא נתקדם יחד?

הם בעצם  הרעיונות של “המחנה הדמוקרטי” שאתה מדבר עליהם הרבה זמן. אתה מרגיש שיש נסיגה מהעניין הזה?

לא, אני חושב שיש פתח גדול מאוד. האנשים שמחו כשביבי עבר לאופוזיציה, בצדק. אני שותף לשמחה הזו. אבל כל יום בהנהגת נפתלי בנט יפתח אופק לשמאל האמיתי.

האם יש הבדל מהותי בין מה שהובטח לכם אז ובין מה שעכשיו יש בהסכם הקואליציוני עם רע”מ? הרי גם אתכם לא דובר על שתי מדינות, או על משא ומתן עם אש”ף.

ההבדל הגדול בין מה שקרה איתנו ובין מה שקורה עכשיו זו ההתנהלות של רע”מ. רע”מ קיבלו על עצמם להיות נתינים, לא אזרחים. רע”מ אמרו לחברה שלנו ‘יש בעיות פה ושם, אנחנו רוצים לטפל בהן’. אפילו במאורעות הכל כך חשובים שהיו בחודש האחרון, הם לא פצו פה. שמו פָּארקינג. גם בסוגיות הדמוקרטיות, לא מעניין אותם מי יהיה שופט עליון. התפיסה הזו של להיות נתין ולא אזרח, בלי עמדות, לא לאומיות ולא דמוקרטיות, סותרת לחלוטין את הגישה שלנו. הדבר השני הוא שהם בנו אסטרטגיה על ניצול הזדמנויות ולא על שדרוג מעמד של האוכלוסייה שלנו. ניצול הזדמנויות יכול לקרות פעם באיקס שנים. אם לא היה ביבי, היו לימין 70 מנדטים ולא היו מסתכלים על רע”מ. אני אחזור לשאלה שלך. עברנו כברת דרך במאבק על הלגיטימציה שלנו. יש הבדל ממה שהיה לפני שנתיים, או שנה וחצי למה שקורה עכשיו.

אתה אומר שבעצם לא היה במסמך הבדל עצום, גם אז לא דיברו על שתי מדינות, אבל השוני הוא באווירה, במעטפת.

בזמנו, גנץ היה הסמן הימני ביותר בממשלה שתקום. היום גנץ ולפיד הם המרכז-שמאל בממשלה הנוכחית. זה הבדל מאוד משמעותי. גם התפקידים החשובים ביותר, לא רק ראשות הממשלה, גם שר המשפטים. אתה יודע שאצל הערבים, משרד הפנים זה משרד חשוב במיוחד. אז איילת שקד. והשיכון מאוד חשוב לערבים, זה אלקין. שבעים אחוז מהערבים גרים בנגב ובגליל – זה ישראל ביתנו. לכן בכל המובנים, זו ממשלה רעה”.

אתה אחראי למהלך הזה במידה רבה. בריאיון עם נחום ברנע דיברת על להיכנס לממשלה.

אני לא רוצה להיות רק בממשלה. אני רוצה להיות ראש הממשלה. ראש ממשלה של שלום, של דמוקרטיה אמיתית. אני דיברתי אצל נחום ברנע על ערכים. אני רוצה שותפות של שלום ושוויון, ורע”מ הלכו על שותפות של סופרמרקט, שיש בה הרבה דברים מרעילים כמו המתקפה (של ממשלת בנט-לפיד, מ”ר) על ירושלים המזרחית והישארות חוק הלאום.

זכרו למרצ שנים את העובדה שהיא תמכה בצוק איתן. אם הממשלה הנוכחית תפנה משפחות בשייח’ ג’ראח או בסילוואן, אתה חושב שייווצר קרע קשה עם מפלגות השמאל הציוני?

חד וחלק. זה רק לא ביבי, אבל כן לדרך של ביבי? טוב שהתפטרנו מביבי, אבל צריך לצאת מהמשוואה הזו למשוואה אחרת: או הדרך של ביבי או הדרך של השמאל.

ומה לגבי תמיכה בחוק האזרחות?

השמאל [הציוני] שילם מחיר יקר מאוד לימין. גם אחרי הקמת הממשלה, מרצ ממשיכה לשלם מחיר. זה נושא כל כך אלמנטרי: שאנשים פשוט מאוד יתחתנו. סיפור אנושי ורק אנושי, אז איך יכול להיות שמונעים מהם לקבל אזרחות ולקבל זכויות בסיסיות? אין ספק שדברים כאלה יוצרים קרע”.

לראיון המלא באתר “שיחה מקומית”: