1968 מאבקי הסטודנטים לצדק ושיווין גזעי ומגדרי, שלום עולמי וסיום המלחמה בויאטנם

שנת 1968 היוותה נקודת מפנה בתולדות תנועות השמאל הסטודנטיאליות העולמיות, סטודנטים וסטודנטיות ברחבי העולם יצאו להפגין ולמחות נגד אי הצדק, נגד הקולוניאליזם והנאו קולוניאליזם, נגד מרוץ החימוש והמאבק הדו גושי.

בקמפוסים בארה”ב נגד מלחמת ויאטנם ונגד המדיניות הממסדית הסגרטיבית, ב-23 באפריל 1968 זכורה “התקוממות קולומביה” על שם אוני’ קולומביה שם התקיימו לאורך השנה הפגנות סוערות שהגיעו לעימותים עם שוטרים ועירבו את “סטודנטים למען הדמוקרטיה” וארגונים סטודנטיאלים של סטודנטים אפרו – אמריקאים, תנועות זכויות האזרח וכד’

גובה הלהבות עלה ב-23 באפריל 1968 לאור אסירת האפשרות של הסטודנטים ולצאת ולהפגין באחת מספריות הקמפוס, סטודנטים לבנים וסטודנטים שחורים נעצרו לחוד, נשפטו לחוד וקיבלו עונשים שונים לפי צבע עורם. הבקשה של הארגונים האפרו אמריקאים להיפרד מארגוני הסטודנטים האחרים שהיו בעיקרם לבנים הפתיעה את הארגונים שהיו ברובם לבנים. סביר כי הארגונים האפרו – אמריקנים ביקשו להיעצר בנפרד כדי לשמור על אחדות אפרו – אמריקנית וכדי לתת דגש לאכיפה הלא שיוונית

שלושה שבועות קודם לכן ב-4 באפריל נרצח מנהיג זכויות האזרח מרטין לותר קינג, רצח שהגביר את האיבה כלפי הממסד.

במהלך האירועים 1000 סטודנטים השתלטו על 5 מבנייני הקמפוס, דיקן האוני’ נכלא בתוככי האוני’ וכוחות משטרתיים גדולים הגיעו למקום, בפליירים שחילקו המפגינים נכתב “עצרו את ג’ים קראו בקולומוביה” על שם חוקי ג’ים קרואו בדרום ארה”ב שיצרו את ההפרדה החוקית בין שחורים לבנים. אוני’ קולומביה שממוקמת בסמוך לשכונת העוני הארלם הפכה באחת “לשחורה” יותר לאחר שקיבלה יותר סטודנטים שחורים ויותר מרצים שחורים. כיבוש קולומביה שנשמשך כשבוע נחקק בהיסטוריה העירונית שנים קדימה. האירועים סוקרו בהרחבה בתקשורת האמריקאית והעולמית