fbpx

הסללה באקדמיה בחסות הסם הלאומני; תת הייצוג הוא תוצאה של מדיניות אנטי חברתית

תהליכי הקבלה משקפים פער שנבנה מהגן ועד בית ספר התיכון, ואינם יוצרים פער כשלעצמם

קראתי בעניין רב את מאמרו של תום מהגר באתר "הארץ", ואני מסכים לטענותיו העיקריות, ובהן הקביעה העובדתית בעניין מוצאם של מקבלי הפרס וחברי האקדמיה, ההנחה שהעובדות האלה יוצרות ניכור של אוכלוסיות תת־מיוצגות מן האקדמיה, ושמקור התת־ייצוג הוא בנִחשוּל ובהסללה של הילדים והנוער של האוכלוסיות הללו.

נקודת המוצא שלי היא טענתו של מהגר, שלפיה "הנתונים מלמדים כי רוב בתי הספר המקצועיים, אשר אינם מאפשרים לבוגריהם להשיג תעודת בגרות נאותה על מנת להשתלב באקדמיה, נמצאים ביישובים המדורגים באשכולות סוציו־אקונומיים 1–5. כך, בשילוב עם פרקטיקות אחרות של הקצאת משאבים לא שוויונית, מדינת ישראל משעתקת מזה מספר דורות היררכיות מעמדיות ואתניות". אני מסכים לטענה זו, והייתי מוסיף לצדה את חוסר המשאבים הכלכליים של ההורים, משאבים הנחוצים כדי להצליח בלימודים במערכת השכלה שהיא מופרטת למעשה. אצטט את פרופ' יוסי דהאן, שאמר לי בשיחה פרטית "ילדים של שכבות מבוססות הולכים בקיץ לקייטנות, ואילו האחרים מסתובבים ברחוב". על כך יש להוסיף חוגי העשרה ושיעורים פרטיים, וטרם דיברנו על בית הספר עצמו ועל המשאבים העומדים לרשותו.

הנִחשוּל וההסללה (מושגים שטבע הסוציולוג הישראלי שלמה סבירסקי) הם המקור לתת־ייצוג של האוכלוסיות האלה באקדמיה ובמקצועות בעלי סטטוס חברתי גבוה ששכר מכבד בצדם. כלומר, בהינתן מצב עניינים זה, אילו יוצגו השכבות המנוחשלות באקדמיה על פי גודלן, היה בכך משום נס. אומַר במפורש שעיקר הבעיה היא במה שקורה בטרם הכניסה ללימודים גבוהים, ולא בתהליכי הקבלה ללימודים גבוהים — כל שכן בשלבים מתקדמים יותר, כמו קבלת משרה אקדמית (או זכייה בפרס).

תהליכי הקבלה משקפים פער שנבנה מהגן ועד בית ספר התיכון, ואינם יוצרים פער כשלעצמם. זה הכלל, אך מובן שאפשר לציין יוצאים מן הכלל, כמו אפליה על רקע עדתי בעת הקבלה. אך אני חושב שעל פי רוב אלו הן תופעות של העבר (למצער בתחומים המוכרים לי). הפער כיום מקורו בעיקר במה שקורה לפני הכניסה לאקדמיה. למען הדיוק, אוסיף ואציין שבמקרים רבים פער נוצר גם בזמן הלימודים עצמם, כפועל יוצא מפער במשאבי הקיום העומדים לרשות הסטודנט/ית, אשר מקורם במשפחתו/ה.

סביר לחלוטין להניח כי התת־ייצוג של אוכלוסיות מסוימות — ואפשר לקרוא לילד בשמו ולומר שבעיקרן אלו אוכלוסיות ממוצא מזרחי — יוצר ניכור של האוכלוסיות האלה מן האקדמיה. אני רואה בניכור הזה אסון, לא משום שהוא מחליש את העמדה הפוליטית של האקדמיה (ואכן זו בעיה בפני עצמה) ולא משום שהוא מחליש את המאבק הציבורי על חופש הדעה, אלא משום שהוא תורם לחסימת האופק של הילדים באוכלוסיות האלה. כאמור, הגורם העיקרי שחוסם את האופק האקדמי שלהם הוא חומרי, אך אין לזלזל בתרומה של הגורם התודעתי.

האקדמיה במהותה — כאידיאל — היא של החברה כולה, והיא משרתת את החברה כולה. האקדמיה הישראלית, כפי שהיא מוכרת לי, מנסה להתקרב לאידיאל זה, בתנאים קשים של מאבק בכוחות ניאו־ליברליים המנסים לצמצם את האקדמיה לכדי מוסד להכשרה מקצועית ופיתוח טכנולוגי בשירות הממשלה והמשק (קרי: השולטים במשק). כישלונותיה של האקדמיה הישראלית נובעים בעיקר מתהליך הנִחשוּל וההסללה, המקודם על ידי ממשלות ישראל לדורותיהן, שבעיקרן הן ממשלות ימין המפצות על מדיניותן האנטי־חברתית על ידי הפצה של סם לאומני. לפיכך, המאבק בימין הוא המשימה העיקרית שעל הפרק.

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן