אחרוני כוחות השמאל והכוחות הרפובליקאים נכנעים בפני כוחות הפאשיזם הספרדי

יומיים קודם לכן ב-28 במרץ כוחותיו של פרנקו נכנסו למדריד, במשך שנתיים וחצי מאז 1936 תושבי העיר מדריד לחמו בכוחות הפאשיסטיים עד לטיפת הדם האחרונה. תנאי הכניעה שדרשו כוחות ההתנגדות היו צנועים, הדרישה המרכזית הייתה נסיגת הכוחות האיטלקים של מוסוליני שתמך בגנרל פרנקו מספרד, מנגד הכובשים הפאשיסטים דרשו מכוחות ההגנה העברה מלאה ומיידית של חיל האוויר הספרדי לידיהם.

ב-30 במרץ 1939 הגנרל פרנקו מכריז כי 52 המחוזות של ספרד בידיו, בזו אחר זו מרכזי ההתנגדות מכריזים על כניעה בפני הגנרל פרנקו. עושי דברו של פרנקו ממשיכים להשתלט על ערי ספרד, “ללא כמעט שפיכת דמים שליש מספרד הועברה לפרנקו, הדגל המוזהב – אדום של הפאשיסטים הספרדים התנוסס בשמי ספרד”.

מנהיגי ספרד הרפובליקאית שהגנו בחירוף נפש על הדמוקרטיה הספרדית שפעלו לבססה, שנים קודם לכן, נמלטו לצרפת השכנה, לאי הבריטי ולמקסיקו עבור מציאת מקלט זמני. בקומניקט של הצבא הפאשיסטי שפורסם ב-1 באפריל 1939 נכתב: “היום הצבא האדום (הצבא הרפובליקאי) נמצא בשבי ומפורק מנשקו, הכוחות הלאומנים השיגו את יעדיהם הצבאיים האחרונים. המלחמה הסתיימה”.

הדיקטטורה הצבאית הספרדית המשיכה עד לנפילתה ב-1975. לאורך מלחמת האזרחים הספרדית נהרגו בין 5,857 ל25,229 חברי הבריגדות הבינ”ל במאבק בפאשיזם הספרדי, רבים מהם היו חברי פק”פ (לימים מק”י).

היוצר ערן טרובינר הנציח את תולדות הכוחות הקומוניסטים היהודים מפלשתינה המנדטורית במלחמת האזרחים הספרדית בסרט מ-2006: “מדריד לפני חניתה”: https://www.youtube.com/watch?v=fhsRIRTRhC8