הדיקטטורה הצבאית הברזילאית, התמיכה האמריקאית והקשר הישראלי: 57 שנים להפיכה הצבאית הברזילאית

ההפיכה הצבאית לא הייתה אלימה, אבל כתוצאה מההפיכה כוננה בברזיל דיקטטורה צבאית

שנמשכה כמעט 21 שנה, והייתה אחד המשטרים האלימים ביותר ביבשת. במסגרת הדיכוי בוטלו זכויות וחירויות רבות של העם הברזילאי. השלטון הצבאי לא בחל באמצעים להבטיח את מעמדו ובין היתר נהג להעלים, לענות ולהגלות פעילי שמאל, מנהיגי איגודים מקצועיים, אגודות סטודנטים ואנשי רוח. יותר מ-500 פעילים נרצחו בידי אנשי הצבא, רבבות נכלאו ועוד אלפים נאצלו לצאת ממולדתם.

מהרגע הראשון, שגרירות ארה"ב תיארה את ההפיכה כ"הפיכה דמוקרטית". על פי מסמכים של סוכנות הביון המרכזית האמריקאית (CIA) שנחשפו, הקצינים הקושרים נתמכו בידי ארצות הברית, אשר הציבה ספינות קרב מול חופי ברזיל שהיו מוכנות לסייע לצבא לתפוס את השלטון במדינה, במידת הצורך. המבצע האמריקאי נקרא "מבצע האח סם". עוד עולה מהמסמכים כי שגריר ארצות הברית בברזיל, לינקולן גורדון, הודה שארה"ב מימנה את מתנגדי גולאר בבחירות המקומיות בשנת 1962 ואף עודדה את הקושרים נגדו מאוחר יותר. הממשל בוושינגטון הכיר מיד במשטר הצבאי ואף כינה אותו "ממשל ידידותי הפועל נגד חתרנות הקומוניזם הבינלאומי".

בדומה למשטרים צבאיים האחרים באמריקה הלטינית, בעת שלטון העבודה והמערך (מפלגת העבודה ומפ"ם), מדינת ישראל קיימה קשרים קרובים עם המשטר הצבאי של ברזיל וחתמה עמו על הסכם לשיתוף פעולה בתחומי הביטחון והמחקר הגרעיני. ביולי 1966 ביקר בברזיליה הנשיא זלמן שזר. ביולי 1973 הציגה ישראל בסלון אווירי בסאו פאולו, שורה של כלי נשק כולל מטוסים, טילים וציוד אלקטרוני. במהלך הסלון נחתם הסכם עקרונות להקמת מפעל טילים בברזיל בשיתוף עם התעשייה האווירית של ישראל. באותה שנה ביקר בברזיל שר החוץ אבא אבן. כך עולה ממסמכי ארכיון משרד החוץ.

המסמכים, שפורסמו לראשונה על ידי פעיל זכויות האדם עו"ד איתי מק לפני שלוש שנים, מעידים על היחסים החמים בין הממשלה לבין הדיקטטורה, ששלטה ביד ברזל במדינה הדרום אמריקנית מ-1964 ל-1985. "ההפיכה בוצעה במהירות ובתכנון להפליא והביאה, למעשה, במשך 24 שעות, לא רק לנפילתו של גולאר, אלא גם לדיכוי כל האלמנטים השמאליים", נכתב במזכר השגרירות בברזיל לאחר ההפיכה, ב-1 באפריל 1964. ב-16 ביוני 1965 כתב אריה אשל, מנהל אמריקה הלטינית במשרד החוץ, כי הוא מקווה ש"המשטר הנוכחי בברזיל יאריך ימים".

"אין אפשרות להפעיל ארגוני סטודנטים לטובתנו, שכן הארגונים הללו פורקו, למעשה בגלל שמאליותם, והוא הדין באיגודים מקצועיים, שלמעשה אינם קיימים", נכתב במברק שנשלח למשרד החוץ ב-3 ביולי 1967, שבו תוארו הקשיים בקידום האינטרסים של ישראל במדינה. גם קיבוץ ברור חיל בנגב, שבו מתגוררת אוכלוסייה גדולה של יהודים יוצאי ברזיל, גויס לטובת הרחבת הברית. משרד החוץ פנה לחברי הקיבוץ וביקש ממנו לפנות למשרד החוץ של ברזיל ולתאר בפניו את החוויות בהיותם "עמדה קדמית של העולם החופשי מול גלי התוקפנות הנתמכת על ידי העולם הקומוניסטי".