מחשבות של אשת חינוך בזמן המלחמה בעזה: דיכוטומיה שלא ניתן לעכל
אני כותבת שורות אלה לאחר צפייה בעוד סרטון קשה מנשוא מעזה, בניסיון להביא למילים את רגשותיי הקשים והמורכבים כאשת חינוך יסודי בזמן מלחמה. הדיכוטומיה בין לצפות בילדים מצחקקים ומתרוצצים ביום וצורחים ובוכים בטלפון בלילה היא דבר שלא ניתן לעכל. דבר אחד ברור: אזרחים, ובפרט ילדים, נפגעים רבות במלחמה הזו, בטבח הנוראי בעזה. לפחות 14,500 ילדים נהרגו. כל אחד ואחת מהם היו עולם ומלואו. ילדים התייתמו,