קהילה של אכפתיות רדיקלית: ריאיון עם מייסדות ההתארגנות תרבות של סולידריות

השבוע שוחח "זו הדרך" עם עלמה, דניאל ולאה, שלוש ממקימות "תרבות של סולידריות". ההתארגנות "תרבות של סולידריות" היא תנועה לסיוע חברתי מהיר השואבת השראה מאקטיביזם אמריקאי. היא קמה בזמן סגר הקורונה הראשון, על רקע המצוקות החברתיות והייאוש הכללי. שלוש הפעילות, שנחשפו לבקשות סיוע מצד משפחות נזקקות, התאמצו לעשות ככל שלאל ידן כדי לעזור. חוסר היכולת להשיג סיוע ממחלקות הרווחה העירוניות המקרטעות המריץ אותן להקים מערך סיוע עצמאי ברוח מה שהן מכנות "דאגה רדיקלית". הפעילות מדגישות כי לא מדובר בתנועה פוליטית, אלא בראש ובראשונה בהתארגנות חברתית-קהילתית. הביקורת הפוליטית הנוקבת נשמעת בעקיפין; הפעילות מעדיפות לעסוק בפעולה ישירה ולאפשר לעמדותיהן הביקורתיות לחלחל מאליהן.

"תרבות של סולידריות" קמה כמענה ישיר למצוקות חברתיות. בהתארגנות, בה יש רוב נשי והנהגה נשית, חברות כיום עשרות פעילות. עם הפעילות והפעילים נמנים סטודנטיות, גרפיקאיות, מעצבים ואמנים צעירים, שחלקם תורמים מיצירותיהם. הפעילות מבוססת כולה על תרומות והתנדבות. ההתארגנות, שקמה לפני כשנה וחצי, עוסקת כיום בביטחון תזונתי וב"הצלת מזון" (איסוף מזון שאינו עומד בסטנדרט המכירה ומיועד לזריקה והעברתו למקררים קהילתיים הפרוסים ברחבי הארץ), בהכשרות מקצועיות ובבניית קהילה.

לאחרונה הקימו הפעילות את "בית של סולידריות" בבית רומנו בתל אביב. מרכז זה משמש מרחב לפעילות השוטפת כמו הכנת סלי מזון. כמו כן מארח "בית של סולידריות" מרחבי למידה משותפים, הרצאות, הקרנות סרטים, ואף ספרייה פוליטית-חברתית המארגנת קבוצות קריאה בהן יש לכל המשתתפות חלק בבחירת הטקסטים. בין הספרים בספריה ניתן למצוא טקסטים בנושא הגות פמיניסטית, שחרור בעלי חיים, הגות פוליטית אלטרנטיבית ואנטי-קפיטליסטית, מגדר ותיאוריות קוויריות, קהילה ועזרה הדדית, אנטי-קולוניאליזם וצדק אקלימי.

מה עושה תרבות של סולידריות?

זו תנועה של עזרה הדדית שמניעה עשייה סולידרית. אנחנו מאמינות בחלוקת משאבים בתוך קהילה. אנחנו מבקשות להשתמש בכישורים ובמיומנויות של חברי הקהילה כדי לבנות רשתות תמיכה חברתיות, בעיקר לאוכלוסיות מוחלשות. יש לנו פרויקט ביטחון תזונתי ופרויקט הצלת מזון, במסגרתו אנחנו מעבירות למשפחות נזקקות פירות וירקות המיועדים לזריקה. יש לנו מערך סיוע טלפוני למבקשי מקלט, לאימהות חד-הוריות ולקשישים. ככל האמור בקשישים, אנחנו דואגים בעיקר להפיג בדידות. אנחנו מנסות להבין אלו צרכים יש למבקשי המקלט וכיצד אפשר לעזור להם. אנחנו מספקות סיוע בתחומים שונים: החזרת חובות, הכשרה מקצועית, תרומת רהיטים, ואפילו מציאת בייביסיטר.

תרבות של סולידריות אינה ארגון היררכי או קבוע, אלא תנועה או קהילה. לא התמסדנו מבחינה משפטית. אנחנו סבורות כי יש בעיה גדולה עם עמותות, הפוטרות את המדינה מחובתה כלפי רווחת האזרחיות והאזרחים. הן בעצם משרתות את המערכת.

איך הגעתן לתרבות של סולידריות?

דניאל עוסקת שנים בנושאי מפגש בין תרבויות, אוכל וצדק. יש לה ניסיון בעבודה עם קהילות שונות ובהנגשה של תרבויות לקהלים שונים, כאשר האוכל משמש ככלי לחיבור. עלמה השתתפה בפרויקט הסיוע החברתי של "אוכל במקום פצצות" בניו אורלינס בארצות הברית. היא רצתה ליצור משהו דומה כאן בארץ, אך נתקלה בקשיים רבים. אנחנו פוליטיות במובן זה שאנחנו מאמינות ב"אכפתיות רדיקלית". אנחנו מזדהות עם עמדות פוליטיות לפעמים, כמו הצורך להתמודד עם משבר האקלים, אבל אי אפשר לקטלג אותנו לזרם מסוים.

האם המודל של "אוכל במקום פצצות" מתאים לישראל?

כן, זה מודל שמתאים לכל מקום. יש כמובן מכשולים בירוקרטיים בדרך. בירושלים, השותפות שלנו מיישמות אותו בהצלחה והן כבר שנתיים מצילות פירות וירקות מהשוק הסיטונאי. בהתחלה הן היו מחלקות אותם לנזקקים, ולאחרונה הן התחילו לבשל ולחלק ארוחות מוכנות.

היכן אתן רואות את תרבות של סולידריות בעוד כמה חודשים?

הפרויקט הזה התגלגל בצורה לא מתוכננת ומאז רק גדל וצמח. כשהקמנו את מערך הסיוע הטלפוני, הבנו שאנשים רוצים להתנדב ויש היענות, והמיזם התפתח בצורה אורגנית. כך גם הספרייה. לכן קשה לנו לצפות קדימה. אנחנו לא רוצות להפוך לעמותה או להתמסד. נמשיך כקהילה, לעזור ולהיעזר זה בזה, ונמשיך ללמוד. אין לנו שאיפה להפוך לתנועה רוחבית. אנחנו לא רוצות להחליף את העשייה של המדינה. אנחנו אוהבות את הדאגה לשכנים, העבודה הקשה והרעיון של אכפתיות רדיקלית. בה בעת, בית של סולידריות מאפשר מרחב בו ניתן לפעול ולדבר על שורשי המצוקה והדיכוי שאנחנו רואות בשטח.