עתירה לבג"ץ בדרישה לחשוף את התיעוד לעינויים האכזריים בכלא אל-חיאם בלבנון

קבוצה של פעילים הגישו הבוקר (רביעי), באמצעות עו"ד איתי מק, עתירה לבג"ץ בדרישה לחשוף אץ תיעוד השב"כ לעינויים והעונשים האכזריים ובלתי אנושיים מהם סבלו העצירים בכלא אל-חיאם בדרום לבנון בין השנים 2000-1985. בתחילת שנת 1985, הוקם על ידי צד"ל, בסיוע ובפיקוח של צה"ל, מתקן מעצר, חקירות ועינויים המזכיר את מתקני העינויים של החונטות הצבאיות הפרו-אמריקאיות באמריקה הלטינית שמדינת ישראל חימשה באותן השנים. הכלא היה ממוקם בראש גבעה מעל הכפר אל-חיאם, במרחק קילומטרים ספורים בלבד מצפון לגבול עם מדינת ישראל והמושבה מטולה, אך כנראה מספיק "רחוק" מכדי לעניין את רוב הציבור הישראלי.

משנת 1985 ועד לנסיגת צה"ל מלבנון, במאי 2000, כלא אל-חיאם שימש כמרכז מעצר, חקירות ועינויים של צד"ל – בניהול של צה"ל. למרות שלצה"ל הייתה שליטה אפקטיבית בדרום לבנון ועל צד"ל, במשך כל השנים מדינת ישראל וצה"ל הכחישו כל אחריות למתרחש בכלא אל-חיאם וכי התרחשו שם דברים לא חוקיים. יצוין שעל פי תצהיר של הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל (מיל') דן חלוץ, שצורף לתגובת המדינה לעתירת הביאס קורפס שהגישו במרץ 1999 האגודה לזכויות האזרח והמוקד להגנת הפרט, משכורות הסוהרים והחוקרים בכלא אל-חיאם שולמו ישירות על ידי צה"ל. בתצהירו של רא"ל (מיל') דן חלוץ אושרה מעורבות השב"כ בחקירות בכלא אל-חיאם.  עוד מסר חלוץ כי "אנשי שב"כ משתפים פעולה עם אנשי צד"ל ואף מסייעים להם בהנחיה מקצועית ובהדרכה".

על פי עתירת ההביאס קורפס, שלושת העצירים שהעתירה הוגשה בשמם עברו עינויים קשים בכלא אל-חיאם. בין היתר, העותר סלימאן רמדאן, עונה קשות באמצעות חשמל, הצלפה ותלייה על מוט. בהעדר טיפול רפואי התפתח נמק ברגלו השמאלית, וכעבור 12 ימים הוא הועבר לבית חולים בישראל, שם נכרתה רגלו. לאחר מכן הוא הוחזר לכלא אל-חיאם שם הוא הוחזק בבידוד ב"חדר חשוך", ללא תאורה ואור שמש, במשך מספר שנים.

על פי עדויות שאסף ארגון זכויות אדם הבינלאומי אמנסטי, ופורסמו בדו"חות בשנים 1992 ו-1997, העינויים בכלא אל-חיאם כללו: חשמול חוזר של העצירים (באצבעות, באוזניים, בפטמות, בלשון ובאיבר המין), הכאה חוזרת בכל חלקי הגוף, הצלפה באמצעות כבל חשמל על גוף העציר בעוד הוא שוכב על הרצפה או תלוי באוויר על מוט או בכפות הרגליים של העציר, עינויים של קרובי משפחה כדי לגרום לעצירים להתוודות, תליה באוויר של העצירים, בידוד ממושך בתאים זעירים, מניעת מזון וטיפול רפואי, החזקה של העצירים בעירום, החזקה ממושכת עם כיסוי ראש, שפיכת מים קרים או חמים על גוף העצירים, איומים בתקיפה מינית ואונס, דריכה על גוף העציר ובפרט עמידה על הראש והפנים שלו ועוד; לפחות 11 איש מתו במהלך מעצרם וחקירתם שם.

\לדברי עו"ד מק "לאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון, הכלא הפך למוזיאון ופועלים בלבנון ארגונים של קורבנות העינויים. אך הסיפור של כלא אל-חיאם מעורבב עם תעמולה של ארגון החיזבאללה, ולכן קל למדינת ישראל, לשב"כ ולצה"ל להתנער ממה שהתרחש שם". לפי אמנסטי בממוצע שהו שם בכל עת כ-200 עצירים, ובשיא 350 עצירים. בין העצירים והנחקרים היו גם קשישים, נשים וילדים. בעתירה נאמר כי חלק מהעצירים היו פעילים במפלגה הקומוניסטית שהתנגדו לכיבוש.

כמו כן, צה"ל וצד"ל מנעו במשך כ-10 שנים ביקורים של הצלב האדום בכלא אל-חיאם, ולכן קיים יחסית מעט תיעוד שנאסף בזמן אמת על ההתעללות בעצירים ובנחקרים – מכאן החשיבות הציבורית הגדולה בחשיפת כל התיעוד אשר נמצא בידי השב"כ בעניין.

בעתירה נטען כי סירוב השב"כ והממונה על פניות הציבור במשרד ראש הממשלה לחשוף לציבור את המסמכים הרלוונטיים המוחזקים ברשותם לוקה בחוסר סבירות קיצוני, הם לא שקלו את השיקולים הרלוונטיים, ובכלל זה את האינטרס הציבורי העצום והזכות למידע, וכן הם מפרים את חובותיהם לפי הוראות תקנות הארכיונים (עיון בחומר ארכיוני המופקד בגנזך), תש"ע-2010, כללי המשפט המינהלי והפסיקה. השב"כ והממונה על פניות הציבור במשרד ראש הממשלה אינם יכולים להסתיר מידע רק כדי להעניק חסינות לבכירים ולעובדים לשעבר בשב"כ, מפני ביקורת ציבורית על כך שהיו מעורבים או נתנו תמיכה ו העלימו עין או לא מנעו עינויים ועונשים אכזריים ובלתי אנושיים בכלא אל-חיאם.

כאמור, העתירה הוגשה יחד עם פעילות ופעילי זכויות האדם דליה קרשטיין, ד"ר ישי מנוחין, יונתן גר, ניצה אמינוב, חנה בר"ג, יעל אגמון, נורה בנדרסקי, אור בן דוד, ד"ר ג'וליה צייטין, עופרה עופר אורן, פרופ' רות הכהן פינצ'ובר, עודד אפרתי, איה גבריאל, רעיה רותם, ד"ר רוחמה מרטון, סא"ל (מיל') תולי עמית פלינט, ד"ר צביה שפירא, רמי פינצ'ובר, אמנון לוטנברג, מיקי פישר, פרופ' גדעון פרוידנטל, עומר ארוילי, יאיר בונצל, מארי בונצל, אריאל נייזנה, נורה גרינברג, נפתלי אורנר, פרופ' נורית פלד אלחנן, רחל חיות, פרופ' בן ציון מוניץ, עירית הלביא, אבישי הלביא, קלאודיו קוגון, ד"ר יונתן ניסים גז, שירה יהב, רוני סגולי, עדית ברסלאור, נוני טל, פרופ' יגאל ברונר, ורדה חלד, שירלי נדב, תאיה גוברין-סגל, ד"ר סנאית גיסיס, מיאקו גליקו, דפנה בנאי, סיגל קוק אביבי, יהודית אלקנה, גיא בוטביה, שושנה לונדון ספיר, תמר כהן, צילי גולדנברג, ד"ר גלעד ליברמן, איתמר פיגנבאום, גליה ברנד, גיא הירשפלד, ד"ר אליוט כהן, נעמי קירשנר, אלי אמינוב, דניאלה יואל, ד"ר בטינה בירמנס, זהבה גרינפלד, עפר ניימן, יואב הס, נפתלי ספיר, ד"ר חנה ספרן, חיה אופק, ורד ביתן, שאול צ'ריקובר, חיים שוורצנברג, פרופ' ורוניקה כהן, גדי שניצר, סמדר יערון, אמיר ביתן, ג'סיקה נפומנש ושרון גמזו. "בחודש מאי האחרון צוינו 20 שנים לנסיגת צה"ל מלבנון ולסגירת כלא אל-חיאם. הגיעה השעה לחשוף את התיעוד הקיים בידי השב"כ לגבי הזוועות שהתרחשו שם", הדגיש עו"ד מק.