נדחתה עתירה לחשיפת מידע על הירי הקטלני לעבר משתתפי ההפגנות ברצועת עזה

בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה באחרונה עתירה שהוגשה ביוני אשתקד בדרישה לחשוף  מידע בנוגע לסוג וכמות התחמושת שבאמצעותה בוצע הירי החי כלפי המשתתפים בהפגנות באזור הגבול של רצועת עזה עם מדינת ישראל, החל מהפגנת השיבה הראשונה שהתקיימה ב-30 במארס 2018.

על פי דו"ח ועדת חקירה של האו"ם קיים חשד ממשי לביצוע כוחות צה"ל הפרות חמורות של החוק הבין-לאומי, במהלך ההפגנות. ועדת החקירה של האו"ם בחנה את ההתרחשויות בהפגנות, בין ה-30 במארס ועד ה-31 בדצמבר 2018, וקבעה כי בעקבות שימושם בירי חי, חיילי צה"ל הרגו 183 איש ופצעו עוד 6,106 איש, וכן 1,576 איש נפגעו מפגיעות עקיפות של ירי חי (למשל, מריקושטים ומרסיסי כדורים). לפי הוועדה, רבים מבין ההרוגים והנפגעים מהירי החי היו אזרחים, נשים וילדים, עובדי בריאות ועיתונאים. מתוך ההרוגים, הוועדה מצאה כי 29 איש היו פעילים בארגונים המזוינים הפלסטינים, ולגבי 18 איש היא לא הצליחה לאמת את השתייכותם.

לעומת זאת, צה"ל טען בהליכים בבג"צ בעניין הוראות הפתיחה באש ובתקשורת, כי בוצע ירי חי באמצעות צלפים לעבר "מסיתים מרכזיים" או "מפרי סדר מרכזיים" בלבד, בהתאם לסטנדרטים הבין-לאומיים. שופטי בג"צ קבעו בפסק הדין בעתירות, "כי לצד פעילי הטרור השתתפו בהפגנות גם אזרחים, נשים וילדים שלא היו מעורבים בפעילות טרור", אך השופטים נמנעו מלבחון את אופן היישום של הוראות הפתיחה באש.

לדברי מגיש העתירה, עו"ד איתי מק, "ככל שאכן נהרגו 183 איש ונפצעו 6,106 איש מכדורים חיים, ועוד כ- 1,576 איש נפגעו מפגיעות עקיפות של ירי חי, קשה להאמין כי צלפי צה"ל ירו אך ורק לעבר מסיתים מרכזיים או מפרי סדר מרכזיים. זאת אלא אם המוני האזרחים, העיתונאים, עובדי הבריאות, הנשים והילדים שנורו בהפגנות נחשבו על-ידי צה"ל ל'מרכזיים', או שניתן אישור לירות באנשים רק בשל עצם השתתפותם בהפגנות, לא בהתאם לדין הבין-לאומי ולא מאחר שמעשיהם היוו סכנה ממשית לחיי אדם".

בעתירה נטען כי קיימת חשיבות עליונה בשקיפות, בפיקוח ובדיון ציבוריים על התנהלות כוחות צה"ל, דווקא במקרים בהם קיימים חשדות לביצוע הפרות של החוק הבין-לאומי וטענות על שימוש בתחמושת שנועדה לגרום לנזק מוגבר. מן הסתם, אם לדעת צה"ל הצלפים פעלו באופן תקין, והוראות הפתיחה באש ואופן יישומן תאמו לסטנדרטים של החוק הבין-לאומי, הרי שלא אמור להיות אינטרס כלשהו לצה"ל להסתיר את המידע המבוקש. נהפוך הוא, לצה"ל ולמדינת ישראל יש אינטרס לחשוף את המידע המבוקש על מנת להתמודד עם הטענות כלפיהם.

העתירה הוגשה יחד עם פעילי זכויות האדם פרופ' נורית פלד אלחנן, חנה בר"ג, דניאלה יואל, יהודית אלקנה, פרופ' דפנה גולן, אורלי נוי, יעקב מנור מסרנו, ד"ר חנה ספרן, רחל חיות, פרופ' רות הכהן פינצ'ובר, קלאודיו קוגן, רונית מריאן קדישאי, חיים שוורצנברג, רעיה רותם, נורה בנדרסקי, אמנון לוטן, עופר ניימן, פרופ' גדעון פרוידנטל, רמי פינצ'ובר, עדנה פינצ'ובר, רבקה סום, ד"ר גלעד ליברמן, טל הרן, אריאל נייזנה, חיה אופק, ניב חכלילי, חנה ארנון, ריטה מנדס פלור, טליה אזרחי, נטשה דודינסקי, ד"ר אילנה המרמן ניראד, יואב הס, תמר כהן, פרופ' ורוניקה כהן, אליוט כהן, גיא בוטביה, עפרה בן ארצי, גיא הירשפלד, מיכל פלג, ורדה חלד, תאיה גוברין סגל, שאול צ'ריקובר, רוני סגולי, נוני טל, יעל אגמון, סהר ורדי, נעמי קירשנר, פרופ' יגאל ברונר, בלהה גולן זונדרמן, אמיר ביתן, ורד ביתן, סיגל קוק אביבי, שושנה לונדון ספיר, צילי גולדנברג, עדה בילו, עודד אפרתי, פרופ' אורית קדר, רם כהן, פרופ' בן ציון מוניץ, רונית רוזנטל, יהושע רוזין, ניצה אמינוב, יונתן שפירא, עירית הלביא, אבישי הלביא, צביה שפירא, זוהר שפירא, מיאקו גליקו, נורה אורלוב ואלי אמינוב.