fbpx

מחקר: אפליה והדרה חברתית של הציבור הערבי בישראל בעת מגפת הקורונה

לפי המחקר, אזרחים ערבים בישראל חווים חסמים חברתיים-תרבותיים בקבלת תמיכה משירותי בריאות ורווחה

ממצאי המחקר שנערך בקרב האזרחים הערבים בישראל בעת מגפת הקורונה מצביעים על השלכות ההזנחה הממשלתית המתמשכת במיגור הדרה ואפליה – המגפות הכרוניות המכרסמות במרקם החברתי ובבריאות הנפשית מזה עשורים רבים. כך עולה ממחקרן של ד"ר שירה פגורק אשל, ד"ר חנין אליאס, ד"ר רג'דה אלנאבולסי וד"ר שולמית גרינאפול מהמחלקה לעבודה סוציאלית במרכז האקדמי רופין, מחקר שבחן את השלכות התפרצות נגיף הקורונה בקרב מדגם של 665 ערבים בישראל, בשלב היציאה מהסגר הראשון.

לדברי ד"ר פגורק אשל: "לצד הסיכון הבריאותי אליו חשופה החברה הישראלית, להתמודדות היומיומית עם החיים בצל וירוס הקורונה יש השלכות נפשיות, בינאישיות וחברתיות רחבות היקף. הדבר נכון במיוחד לאזרחים הערבים בישראל, אשר במצבי טראומה לאומית, חווים רמות גבוהות יותר של מצוקה נפשית, בהשוואה לתושבים יהודים. פער זה יוחס למעמדם החברתי המוחלש ולכך שכמיעוט יליד בארצו, ערביי ישראל מצויים בתחתית הסולם החברתי. יתר על כן, ערבים בישראל חווים חסמים חברתיים-תרבותיים בקבלת תמיכה משירותי בריאות ורווחה".

יצוין קרוב ל-20% מהמדגם דיווחו על רמות גבוהות של חרדה ולמעלה מ-15% ענו לאבחנה של דיכאון קליני. מדובר על שיעור גבוה פי שלושה משיעורי הדיכאון עליהם מדווח ארגון הבריאות העולמי. לצד זאת, אחוזי הפנייה לעזרה מקצועית היו בודדים ומסתמן כי רוב המדגם כלל אינו מכיר את השירותים אליהם ניתן לפנות בשעת מצוקה. הגורם הדומיננטי שהסביר את שיעורי המצוקה הגבוהים היה הדרה חברתית. כלומר, הדחיקה המתמשכת של ערבים בישראל לשוליים החברתיים והמעמדיים בכל תחומי החיים.

הדרה קשורה באופן הדוק לעוני ומצוקה כלכלית וכן לבריאות וחינוך לקויים, גורמים אשר השתרשו טרום הקורונה אך החריפו בעקבותיה. המכון למחקרי ביטחון לאומי הצביע על האיחור הרב שבו פורסמו ההנחיות להתמודדות עם התפרצות הקורונה בחברה הערבית, דבר אשר יצר פערים משמעותיים ברמה ובהיקף המידע שקיבלו. יתרה מכך, עקב תשתיות רעועות וחסמים בקבלת שירות, מיעוטם משתמש בשירותים רפואיים מקוונים. בחלק מהישובים הערבים חסרות מרפאות ומרבית הרשויות המקומיות הערביות נעדרות משאבים ואינן ערוכות לתפקד במציאות משברית מתמשכת.

לדברי ד"ר פגורק אשל "במחקר שערכנו, 72% מהמשתתפים דיווחו על אובדניים כלכליים ותעסוקתיים כתוצאה מהקורונה ו-42% דיווחו על הצטברות של אובדניים במגוון מישורי חיים (בריאותי, חברתי, לימודי, תעסוקתי וכלכלי). אולם, לצד תרומת האובדניים הללו להסבר רמות המצוקה הנפשית, מצאנו כי אצל משתתפים שדיווחו על רמות גבוהות של אפליה על רקע אתני, רמות המצוקה הנפשית נשארו גבוהות, בין אם חוו מידה רבה של אובדניים בעקבות הקורונה ובין אם לאו. המשמעות היא שרמות גבוהות של אפליה הן גורם משמעותי יותר מאובדניים כתוצאה מהקורונה, בהסבר המצוקה הנפשית שנמצאה במחקר".

המסקנה המרכזית העולה מן המחקר היא שבריאות נפשית נטועה בתוך הקשר חברתי ומדיני רחב ואסור לנו להמשיך להתעלם ממנו. "לא יתכן שהשיח החברתי והמדיני יעסוק בווירוס הקורונה, תוך התעלמות מכך שגדל בתוכנו סרטן רב גרורתי. מגפת הקורונה הציבה בפני העולם כולו את עובדת שבריריותם של כל בני האדם, לצד החיבור האנושי וההשפעה ההדדית הקיימת בין כולנו. אם למישהו נדמה שאפליה והדרה כלפי ערבים בישראל אינה נוגעת לו באופן אישי – הגיע הזמן להתעורר. זו בעיה של כולנו."

בין המסקנות: יש לקיים שיח ציבורי נרחב ומתמשך אודות ההשלכות השליליות של ההדרה חברתית והאפליה כלפי הערבים, על החוסן הלאומי של החברה כולה. יש להקצות משאבים לטובת פעולות מיידיות להנגשה והתאמה תרבותית של שירותי הבריאות והרווחה עבור ערבים בישראל. בנוסף, חייבים לשפר את מערכת הביטחון הסוציאלי ולפתח מנגנונים של אפליה מתקנת ברמה האישית, הקהילתית והחברתית.

 

 

 

חברי כנסת, אישי ציבור ערבים וראשי רשויות מפגינים מול משרד האוצר בדרישה להקצאת משאבים למאבק בקורונה (צילום: דוברות הרשימה המשותפת)

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן