fbpx

רבבות הפגינו במוסקבה לציון 103 שנה למהפכת אוקטובר; אירועים נערכו ברחבי רוסיה

מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית: "נמשיך להיאבק למען רוסיה סוציאליסטית ומתקדמת"

רבבות הפגינו במוסקבה לציון 103 שנה למהפכת אוקטובר בהנהגת ו.י. לנין. בראש הצועדים עמד מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית, גנדי זיוגנוב, אשר קרא "זהו האירוע ההיסטורי החשוב בתולדות רוסיה. נמשיך להיאבק למען רוסיה סוציאליסטית, מתקדמת וחזקה. תחי ברה"מ". אירועים ציבוריים נוספים נערכו ברחבי רוסיה ובמדינות השכנות – שפעם היו חלק מברית המועצות. יצוין שהמפלגה הקומוניסטית היא הכוח הפוליטי השני ברוסיה, לאחר מפלגתו של הנשיא ולדימיר פוטין.

ב-7 בנובמבר 1917, פרצה ברוסיה המהפכה הסוציאליסטית הגדולה. איכרים ופועלים מרחבי רוסיה, בהנהגתה של המפלגה הקומוניסטית (הבולשביקית), השתלטו באופן מאורגן ויעיל על מרכזי השלטון הרוסי, במטרה להנהיג במדינה משטר חדש – משטר סוציאליסטי. תביעותיהם היו לניהול דמוקרטי של המדינה, לחלוקה צודקת של הקרקעות לאיכרים, לשוויון בין האזרחים, לתנאי עבודה נאותים, להפסקת המלחמה הגדולה (מלחמת העולם הראשונה), להשכנת שלום בין העמים, ולכינונה של חברה ללא ניצול של אדם בידי אדם.

מהפכת אוקטובר ביטאה את ההבנה, אותה הנחיל ולדימיר לנין, מנהיג הבולשביקים, כי השינוי הסוציאליסטי עומד על סדר היום. בעידן האימפריאליזם, הדגיש לנין, הסוציאליזם אקטואלי גם ברוסיה. המהפכה ב-1917 ביטאה גם הבנה, ששינוי החברה לא יתרחש מאליו, אלא הוא דורש התארגנות ופעולה פוליטית נחושה להובלת שינויים מהפכניים, עמוקים בהסדרים החברתיים והכלכליים הקיימים.

בהמשיכו את התיאוריה שפיתחו מרקס ואנגלס בדבר המעבר לסוציאליזם, העריך לנין, כי רוסיה המהפכנית לא תישאר לבד, שכן המהפכה תתרחש גם בארצות אחרות. תחזית זו לא התגשמה, שכן המעצמות האימפריאליסטיות, שקודם לחמו זו בזו, שילבו ידיים במערכה למיגור כל ניסיון לשינוי מהפכני מחוץ לרוסיה (גרמניה, הונגריה). לנין הקדיש מחשבה רבה לשאלות של בניית המשטר הסוציאליסטי. לנין מעולם לא חשב, שתפיסת השלטון די בה כדי לשנות את החברה ברוסיה. בחיבוריו הדגיש, כי לאחר תפיסת השלטון, הפועלים צריכים להתגייס, במשך תקופה ארוכה, למאבק למען הדמוקרטיה, שכן לא יכול להיות סוציאליזם שאינו מגשים דמוקרטיה מלאה. לנין הוביל את המהפכה ב-1917 בכיוון הדמוקרטי.

אחרי ניצחון המהפכה, שאל לנין את עצמו שאלות בנושא הדמוקרטיה. בחיבוריו מציין לנין, כי ניתן, באמצעות צווים של השלטון הסובייטי, להפקיע את הבנקים ואת המפעלים הגדולים ולהפוך את הקרקע לרכוש העם. צעדים אלה ניתן לבצע מייד. ואמנם, השלטון הסובייטי היה הניסיון הראשון בהיסטוריה להפקיע את כל האדמות מידי הבורגנות ובעלי האחוזות ולהעביר אותן לבעלות המדינה. אך הפקעת הקרקע הייתה רק תחילת הדרך: הקרקע המופקעת חולקה לאיכרים, שכל אחד הקים על החלקה שברשותו משק זעיר. חלוקת הקרקע הובילה לגידולו של מעמד האיכרים בעלי המשק (יצרנים קטנים). אך מי שמקים משק על קרקע שברשותו הוא יצרן בורגני קטן. מתוך ניתוח המציאות הזאת, שעוצבה כבר בעקבות המהפכה, הדגיש לנין, כי המאבק של הפועלים מול הבורגנות בדמות היצרנים הקטנים יימשך זמן רב. מסקנה זו הייתה אחד ממוקדי הניתוח שלו. אולם סטלין לא חשב באותו כיוון וניסה לפתור את הבעיה של בעלי הקניין בכפר במהירות ובכפייה אלימה.

אחת המטרות שהציג לנין בפני המהפכה הייתה – התגברות על הניכור של העובד ביחס למקום עבודתו, האופייני לקפיטליזם, באמצעות מערכת של קואופרטיבים, שבתנאים של רוסיה, תהיה עמוד השדרה של הסוציאליזם.

על פי תפיסותיה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) כפי שבאו לידי ביטוי בדיוני הוועידה ה-12 שנערכה ב-2012 והחלטותיה, "לנין, שמת בשנת 1924 (בעקבות התנקשות בחייו), לא הספיק ליישם את רעיונותיו לגבי בניית הסוציאליזם ברוסיה הסובייטית. סטלין, שהנהיג את ברית-המועצות אחריו, לא המשיך בדרך שהתווה לנין. בין לנין לבין הסטליניזם אין המשכיות טבעית; ישנו קרע עמוק."

השנים הראשונות שלאחר המהפכה היו שנים של אתגר גדול למשטר החדש. מועצות האיכרים והפועלים (הסובייטים) הצליחו להגן על המשטר החדש ולהפוך על פיהם את סדרי המשטר הישן, וזאת למרות הניסיונות למגרו. קרקעות חולקו מחדש לאיכרים, רוסיה פרשה ממלחמת העולם הראשונה, מפעלים הועברו לשליטת עובדיהם, שעות העבודה קוצרו, המשכורות הוגדלו, הבנקים הולאמו, והוקם משטר המבוסס על התארגנויות דמוקרטיות מקומיות – מועצות – ואסיפת נציגים של המועצות האלה. הוקמה ממשלתה המהפכנית הראשונה של רוסיה, כשבראשה לנין, מנהיג הבולשביקים.

המהפכה גבתה מחיר כבד מבעלי האחוזות הגדולות, מאילי ההון המקומיים והזרים, וממערכת חברתית שלמה, שהתפרנסה מניצול עבודתם של האיכרים והפועלים. הכוחות הכלכליים והפוליטיים העצומים האלה ניהלו בשנים הראשונות שלאחר המהפכה, מאבק חריף נגד המשטר החדש: מבפנים – במלחמת אזרחים במימון זר, ומבחוץ – בפלישה של צבאותיהן של 14 מדינות ובלחץ כלכלי בינלאומי.

תוך כדי מאבק האדירים להבטיח את הישרדות המשטר החדש, הצליחו הקומוניסטים במהלך השנים לשקם את ארצם לאחר החורבן, שהמיטה מלחמת העולם הראשונה. הם הצליחו להצעיד את כלכלת רוסיה המפגרת לעידן של תיעוש ומדע מתקדמים, והצליחו לאחות את הקרעים שיצר שלטון הצאר בין העמים השונים. ברית-המועצות, למרות התנאים הקשים ולמרות השגיאות, הגיעה להישגים חברתיים גדולים בתחומי החינוך וההשכלה הגבוהה, הבריאות, הרווחה, מעמד האישה, העבודה, הדיור והמדע. לברית-המועצות הייתה תרומה מכרעת בניצחון על הנאציזם והפשיזם במלחמת העולם השנייה, לרבות בהצלתם של היהודים וקורבנות הנאציזם האחרים. ברית-המועצות תמכה לאורך השנים גם במאבקי השחרור הלאומי של עמים רבים בעולם, ובין היתר תמכה בביטול המנדט הבריטי בארץ ובהקמתן של שתי מדינות עצמאיות לשני העמים בארץ.

מהפכת אוקטובר, עוררה תקוות בקרב הגורמים המתקדמים במזרח-התיכון. היו אז ציפיות, שבעקבות הניצחון של מהפכת אוקטובר, יתרחש גל עולמי של מהפכות, אשר יפקוד את העולם המתועש, ומשם ימשיך בתנופה הלאה, כולל לארצות המזרח-התיכון.

ברית-המועצות ידעה גם כישלונות וחולשות והמפלגה הקומוניסטית בישראל לא התעלמה מהם. "לאחר פטירת לנין, כונן סטאלין בברית המועצות שיטה שהייתה זרה לערכים הקומוניסטיים, תוך פגיעה קשה בדמוקרטיה, פשעים ועיוותים, שרירות והתרחבות עצומה של הבירוקרטיה. כך נוצר מחדש והעמיק הניכור שבין העובדים לבין המדינה ומקומות העבודה. במרכזה של השיטה הועמדה תאוריה זרה למרקסיזם, לפיה אפשרי סוציאליזם בלי דמוקרטיה פוליטית וחברתית. גם לאחר ימיו של סטאלין, ולאחר הוקעת דרכו, לא עלה בידי ההנהגה הסובייטית לבצע את השינוי הדרוש לכינון מערכת דמוקרטית מתקדמת.

מק"י, שראתה בסולידריות עם ברית-המועצות, מולדת הסוציאליזם, ציר מרכזי בפעילותה, העריכה בוועידתה ה-21 (מאי 1990), כי העיוותים והשגיאות בברה"מ ובייתר ארצות הסוציאליזם היו תוצאה של גורמים סובייקטיביים ושל דגם שלא עמד במבחן, של שיטות בירוקרטיות ושל ריכוזיות יתר, כמו גם של התעלמות מהתנאים הייחודיים לכל ארץ, שבנתה משטר סוציאליסטי, ושל ניכור של הציבור מהשלטון. עם זאת,  מק"י הצביעה גם על כך, שבמהלך מימוש הפרסטרויקה והדמוקרטיזציה וסילוק השיטה הפיקודית-מינהלית, גלשה ברה"מ במידה רבה לאנרכיה בתחום הכלכלי ובתחום הפוליטי. באותם ימים מק"י עדיין הביעה תקווה, כי ברה"מ תתגבר על המשבר והפרסטרויקה תשיג את מטרתה המוצהרת.

מחדלי המנהיגים הסובייטיים והצטברות העיוותים והבעיות נוצלו, אפוא, להפיכת נגד, אשר זכתה בעידוד רב מצד האימפריאליזם, ואשר בשנים 1991-1989 מוטטה את המשטרים בברית-מועצות ובמזרח-אירופה. בעקבות הפיכת הנגד, הוקם במדינות אלה קפיטליזם אכזרי במיוחד, המתאפיין בפערים כלכליים אדירים בין עניים לעשירים; חזרו האבטלה והעוני ותנאי הקיום הירודים של חלקים נרחבים באוכלוסייה; מערכות הדיור, הבריאות והחינוך מדרדרות, וזאת לצד התעשרות נפשעת של מעטים, ששדדו את אוצרות המדינה. רוסיה של היום, רוסיה של ולדימיר פוטין, שבה והתבססה על הפקת גלם (בעיקר נפט וגז), דוגלת המדיניות כלכלית וחברתי קפיטליסטית ניאו-ליברלית, רומסת את החירויות הדמוקרטיות ומנהלת מדיניות מעצמתית.

 

על השפעת מהפכת אוקטובר בארץ ובאזור:

https://theory-and-criticism.vanleer.org.il/wp-content/uploads/woocommerce_uploads/2018/01/%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%93%D7%95%D7%99%D7%93%D7%99.pdf

 

 

מנהיג הקומוניסטים הרוסים, גנדי זיוגנוב, מקיים מסיבת עיתונאים מול קברו של לנין בתום המצעד לציון מהפכת אוקטובר שנערך במוסקבה בשבת (צילום: המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית)

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן