פסטיבל סרטים סובייטים בתרגום לעברית: מחווה בסינמטק ירושלים לאולפני מוספילם

אולפני מוספילם נוסדו בברית המועצות ב־1924, בעקבות איחוד והלאמה של שני אולפנים פרטיים שנוסדו לפני מהפכת אוקטובר. במהלך תשעת העשורים האחרונים הובילו האולפנים את העשייה הקולנועית הסובייטית והרוסית, והיו בית לבמאים גדולים.

בתחילת דרכם קיבלו האולפנים את השמות "מפעל הסרטים הממלכתי מס' 1" ו"מס' 3". בשנת 1926 אוחדו מפעלים אלה ובשנת 1927 החלה הקמת הבניינים החדשים באזור הרי הדרורים במוסקבה. במשך השנים החליפו האולפנים את שמם כמה פעמים עד שבשנת 1936 נקבע סופית השם מוספילם – "מוס'" מלשון "מוסקבה" ו"פילם" – "סרט".

בסמל אולפני מוספילם מופיעים שני סימני היכר ידועים של העיר מוסקבה –  פסל הפועל האוחז בפטיש ואשת הקולחוז האוחזת במגל של ורה מחינה, ומגדל השעון של הקרמלין, מגדל ספאסקאיה. הסמל הופיע לראשונה בסרט "אביב" (1947) והוא מלווה את כל סרטי מוספילם עד היום, גם לאחר הקמת רוסיה הקפיטליסטית.

סינמטק ירושלים – ארכיון ישראלי לסרטים נהנה שנים רבות מיחסים חמים עם האולפנים המוסקבאיים. מוספילם תרם לארכיון הסרטים עותקים ממיטב התוצרת הסובייטית של האולפנים. במסגרת זו הוצגו בסינמטק סרטיו של אנדריי טרקובסקי, ונערכו תוכנית מחווה לאנטון צ'כוב, תוכנית עם כמה מיצירות המחול הסובייטי שעובדו לקולנוע ותוכנית עם עיבודים קולנועיים ליצירותיו של טולסטוי.

החודש מציג הסינמטק תוכנית מקוונת עם מבחר משיאי היצירה של אולפני מוספילם – קלסיקות ענק של הקולנוע העולמי. זוהי הזדמנות נפלאה ליהנות מיצירות מופת מבלי לצאת מהבית.

בהקרנת המקוונת של הסינמטק ניתן לצפות בסרטים: "איבן האיום" (1944) ו"אלכסנדר נייבסקי" (1938), של הבמאי סרגיי אייזנשטיין; "המראה" (1979) מאת אנדריי טרקובסקי; "העגורים עפים" (1957) מאת מיכאיל קאלטוזוב; "מוסקבה אינה מאמינה בדמעות" (1980) של ולדימיר מנשוב; סרטי המדע הבדיוני "סולאריס" (1972) ו"סטאלקר" (1979) מאת אנדריי טרקובסקי; "עיר אפס" (1986) של קארן שאחנזרוב; "עלייה לשמים" (1977) בבימויה של לריסה שפיטקו ו"צא וראה" (1984) של הבמאי אלם קלימוב. כל הסרטים תורגמו לעברית וחלקם טרם הוקרנו בהקרנה מסחרית בישראל.

לתכניה המלאה ולהזמנה:

https://jfc.org.il/program/mosfilm