שרדו את משטר אסד ואת דאעש: פלסטינים שבים למחנה ירמוך ההרוס

דגל פלסטיני ודגל סורי מצוירים על השער המקבל את פני התושבים והמבקרים בכניסה למחנה הפליטים ירמוך בדמשק. במשך עשרות שנים סימנה קשת זו את הכניסה ל"פלסטין הקטנה" בסוריה.

כעת נפתחת הקשת למרחב עצום של הריסות. אך למרות המבנים ההרוסים והרחובות הריקים, החיים חוזרים. במרחק כמה מטרים משם, אדם צובע מחדש את תריס הגלילה של חנותו שנפתחה לאחרונה, בעוד קבוצת פועלים שוקדת על שיקומו של בניין שניזוק. קצת רחוק יותר, ילדים משחקים ברחוב שעדיין עמוס בהריסות. כך מתארת כתבת השבועון הצרפתי המקוון "אוריינט 21", מוניקה סילרה, את הרושם הראשוני מהביקור שערכה בירמוך.

 כמעט ולא נותר איש

"במשך שנים רבות, כמעט שלא נותר כאן איש. לאחר המצור, הקרבות וההפצצות, אילץ צבאו של בשאר אל-אסד בשנת 2018 את אלפי התושבים האחרונים לנטוש את המחנה, ובכך הפך את בירת התפוצה הפלסטינית לעיר רפאים – סמל לעונש שנשקף לכל הטריטוריות שהתקוממו נגד המשטר", ציינה סילרה. לאחר יותר מחצי מיליון הרוגים ו-13 מיליון עקורים, סוריה נראית כמי שמתחילה לנשום מחדש מאז קריסת משטר אסד, וירמוך יחד איתה.

במרחק שמונה קילומטרים מדמשק, מחנה פליטים זה, שהוקם ב-1957 על פני שטח של 2.1 קילומטרים רבועים, הפך עם השנים אחד מריאותיה הכלכליות המרכזיות של פריפריית הבירה הסורית. הוא שקק שווקים, פעילות מסחרית ובתי מלאכה שחיברו את האזור כולו. חיו בו יותר מ-160 אלף בני אדם – פליטים פלסטינים מצאצאי עקורי הנכבה וגם סורים.

אך 14 שנות מלחמה הפכו את המחנה לעיי חורבות. לאחר נפילת משטר אסד, חזרת התושבים נמצאת בתנופה מחודשת. לפי נתוני אונר"א, כ-15 אלף בני אדם שבו למחנה מאז פברואר 2025. אולם תושבים ופעילים טוענים כי המספר האמיתי כיום גבוה בהרבה, ומדברים על יותר מ-60 אלף בני אדם שחזרו לחיות ברחובותיו ההרוסים.

ההרס אכן גדול. 23 המבנים של אונר"א נהרסו או ניזוקו במהלך המלחמה. 16 בתי ספר, שלוש מרפאות, וכן מרכזים קהילתיים ומרכזי נוער – הכול הושמד בהפצצות ובדחפורים של אסד, יחד עם כ-72% משאר המבנים במחנה. מאז 2023, אונר"א שיקמה שני בתי ספר, מרפאה אחת ומספר מרחבים קהילתיים – מעט מדי בשביל להחזיר מראית עין של נורמליות למחנה הפליטים המרוסק.

המאמץ הקולקטיבי לשקם את המחנה

לדברי תושב המחנה, ד"ר ח'לדון אל-מלאח, רק בפברואר השנה החלו תנאי המחיה להשתפר באופן מוחשי. "יש מאמץ קולקטיבי לחזור לחיות בכבוד. הסיוע מהממשלה ומאונר"א הוא מינימלי: האנשים עצמם הם אלה שמתארגנים כדי לשקם את השירותים הבסיסיים". "זה היה הבית שלי. וכאן המרפאה שלי". מתאר הכירורג תוך שיטוט בין ההריסות. כאן הכל שומם, באזור זה שום בניין לא שרד את זוועות המלחמה ואת ההפצצות של צבא אסד.

משפחתו של ד"ר אל-מלאח מטנטורה, הכפר על חוף הים שלמרגלות הכרמל שהתפרסם בשל הטבח שביצעה בו חטיבת אלכסנדרוני ב-23 במאי 1948. אל-מלאח היה הרופא היחיד שנשאר בירמוך בין השנים 2012 ל-2018. חמוש באזמלי מנתחים ובתחבושות גזה, ח'לדון תמך בקהילתו במשך השנים, לפני שנאלץ, באפריל 2018, לעזוב את המחנה ולעקור לאידליב. הוא עמד בפני סכנת מעצר בידי אנשי דאעש שכבשו את המחנה ושלטו בו בין 2016 ל-2018. 

"במו עיניי ראיתי 188 בני אדם שמתו מרעב במהלך המצור של אסד", הוא מספר. "לא היה שום דבר לאכול, כלום. רבים הגיעו למצב שהם אכלו עשב מהשדות וחיות מחמד. לא היו מים, לא היה חשמל. לפעמים ניתחתי לאורו של מצת". הוא השיל קרוב ל-30 קילוגרמים ממשקלו, אך שרד. הוא אינו מספר הרבה על שלטון דאעש במחנה, אך מציין בקצרה כי נחטף ועונה במשך שבועיים ב-2016. הוא הואשם בהסתת התושבים האחרים נגד המדינה האסלאמית ובהיותו "כופר".

עוד בנושא:  https://zoha.org.il/148021/