נשיא פדרציית האיגודים המקצועיים בלבנון: העובדים משלמים את מחיר המשבר הכלכלי והכיבוש

קסטרו עבדאללה הוא נשיא הפדרציה הלאומית של איגודי העובדים והשכירים של לבנון, ארגון עובדים שנוסד בשנת 1944. הוא נולד בשנת 1964 בעייתרון, כפר קטן בדרום לבנון קרוב לגבול עם ישראל שנהרס בשל התקיפות הישראליות. עבדאללה החל את פעילותו הפוליטית בגיל 16 במפלגה הקומוניסטית הלבנונית ומאז 2015 הוא מכהן כנשיא פדרציית האיגודים.

 עבדאללה השתתף באחרונה בוועידה ה-51 של קונפדרציית העובדים הדמוקרטית הצרפתית (CFDT), שנערכה בבורדו שבדרום צרפת. במהלכה שוחח עמו שליח העיתון המקוון וכתב העת הקואופרטיבי הספרדי "אל סלטו" על מצב העובדים בצילה של המלחמה וכיבוש דרום לבנון. להלן קטעים מתוך הריאיון הארוך.

איך משפיעים המלחמה הכיבוש הישראלי על חיי היומיום שלך ועל האנשים הקרובים אליך?

כמו כל אזרח לבנוני, חוויתי אותה חרדה יומיומית שחוו שאר בני עמי, כשאני מודאג לשלומם של בני משפחה, חברים ועמיתים לאיגוד המקצועי בדרום המדינה, בבקעת הלבנון ובחלקיה הדרומיים של ביירות. ביניהם מי שאיבדו את בתיהם, את מקור פרנסתם או את אחד מבני משפחתם.

אך מה שמגביר עוד יותר את כאבי הוא לראות כפרים שלמים שנמחקו מהמפה; הרס אדמות חקלאיות; בתי ספר, בתי חולים ומקומות פולחן, בהם כנסיות ומסגדים, שהותקפו ואפילו בתי קברות שנהרסו. לכך מתווסף השימוש של ישראל בזרחן לבן, אשר גרם לשריפות בשדות חקלאיים ולזיהום סביבתי ומאיים על בריאות התושבים.

כיצד משפיע המצב הזה על יכולת ההתארגנות של העובדים והעובדות בלבנון?

מה שקורה בלבנון אינו מבצע צבאי נקודתי, אלא מלחמה כוללת הפוגעת בבני אדם, באדמה, בכלכלה ובכל תחומי החיים. הכיבוש והתוקפנות הישראליים אינם מבחינים בין עובדים, ילדים, נשים או קשישים: כל האוכלוסייה הפכה קורבן של מלחמה זו. בתי ספר, בתי חולים, כנסיות, מסגדים, בתי קברות, כבישים, גשרים ורשתות חשמל, מים ותקשורת הותקפו במטרה להפוך את חיי היומיום בלתי אפשריים ולכפות על האוכלוסייה עקירה מבתיה.

בלתי אפשרי להפריד בין הכיבוש הישראלי לבין המצב בו נמצא מעמד הפועלים בלבנון. כאשר מפעלים מופצצים, מקומות עבודה נהרסים וקהילות שלמות נאלצות לנטוש את כפריהן, מי שמשלמים את המחיר היקר ביותר הם העובדים והעובדות, המאבדים את בתיהם, את מקומות עבודתם, את הכנסתם ואת גישתם לביטחון סוציאלי.

התוקפנות הישראלית שיתקה ענפים שלמים בכלכלה. מאות חברות הפסיקו את פעילותן, וחלקן ניצלו את המלחמה כדי לבצע פיטורים שרירותיים, לקצץ בשכר או להתחמק מתשלום הטבות שבחוק או בהסכמים הקיבוציים.

מהו מצב זכויות העובדים הנוכחי בלבנון?

זכויות העובדים במדינה יודעות את אחת התקופות הקשות ביותר בהיסטוריה של לבנון. השכר איבד יותר מ-95% מכוח הקנייה שלו, האבטלה עלתה באופן משמעותי, פיטורים שרירותיים הפכו נורמה והביטחון הסוציאלי כמעט שאינו קיים. לכך מתווספות הגבלות חמורות שממשיכות לפגוע בחופש העיסוק וההתארגנות של האיגודים המקצועיים. 

אנו דוחים מכל וכל את המצב בו העובדים והמעמדות העממיים ממשיכים לשלם את מחיר המלחמה והמשברים התכופים. אנו דורשים יישום של מערכת מיסוי פרוגרסיבית שתמסה את ההון הגדול ואת רווחי היתר של המונופולים הגדולים; השבת הכספים שנבזזו מהעם; הגנה על המגזר הציבורי; תמיכה במגזרים היצרניים; ויצירת הזדמנויות תעסוקה לבני הנוער. קיים מארג אינטרסים של בעלי הבנקים הגדולים, המונופולים המסחריים, חברות הפיננסים והנדל"ן הגדולות ומגזרים פוליטיים בממשלה שולט במדינה זה עשרות שנים.

מהו אותו "מארג של בעלי הון גדולים"?

למגזר זה השפעה עצומה על עיצוב המדיניות הכלכלית של לבנון: הפרטות בכל תחומי החיים, החלשת המגזרים היצרניים וגלגול עלות הקריסה הפיננסית והמשבר הכלכלי הממושך על העובדים ועל השכבות העממיות.

לכן, מעבר לכיבוש הישראלי, המשבר שפוקד את לבנון הוא תוצאה גם של עשרות שנים של מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית, של מודל כלכלי הנשען על הצבר הון בידי המערכת הבנקאית והמונופולים הגדולים. בשורה התחתונה, מעמד הפועלים הלבנוני משלם כיום לא רק את מחיר הכיבוש, אלא גם את מחירה של מדיניות שמעולם לא הייתה לו היכולת להשפיע עליה במטרה לעצב חברה אחרת המבוססת על צדק חברתי.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/146693