פולמוס: כדי להביס את הפשיזם דרושה חזית רחבה וגמישה

ממשלת הימין הקיצונית ביותר שולטת בישראל; מלחמת ההשמדה בעזה נמשכת, למרות הפסקת האש התיאורטית; טרנספר מתחולל בשטחי הגדה המערבית, בביצוע כנופיות מתנחלים חמושות המגובות בידי כוחות הכיבוש; בנגב מתחולל טרנספר של האוכלוסייה הערבית-בדווית; הפשע המאורגן רוצח ערבים אזרחי ישראל על בסיס יום-יומי, בעצימת עין של המשטרה.

בימים כאלה חובה עלינו לגייס למאבק את כל מי שמחזיק בעמדות אנטי-פשיסטיות – בציבור הערבי והיהודי כאחד, ולבנות חזית רחבה ככל שניתן. היאחזות במפריד בין אנשים ותנועות בעת הזו היא טעות קשה שמנוצלת בידי הממשלה הפושעת – ועוד לא ראינו את שלל התחבולות שזו תפעיל בבחירות שצפויות השנה כדי להמשיך במדיניותה האיומה. נוכח תנאים אלה, האם חד"ש ערוכה ומוכנה למשימה הניצבת בפניה?

צודק החבר מתן קמינר כשהוא קובע במאמרו: "בתחום המחויבות לשיתוף פעולה ערבי-יהודי אין מה לבוא בטענות אל הנהגת חד"ש או אל מצביעיה". חד"ש הוכיחה שוב ושוב כי אחוות העמים ושיתוף פעולה יהודי-ערבי הם יסוד עקרוני בשבילה. קמינר צודק גם בחולשות שהזכיר: "המבנה הכפול של מק"י/חד"ש מייצר בירוקרטיה מיותרת", וכן "ההנהגה ריכוזית מדי, זקנה מדי, גברית מדי".

במק"י נבחרה לאחרונה הנהגה חדשה וצעירה, גם אם עודנה גברית מדי. לגבי הריכוזיות, מה שנכון למפלגה קומוניסטית – הפועלת על פי עקרון הצנטרליזם הדמוקרטי – הוא אסון לחד"ש. חד"ש חייבת לשנות פניה. חד"ש צריכה להיות תנועה פתוחה עם תקנון שמבטיח פתיחות כזאת. חד"ש צריכה להיות גמישה לקבלת תנועות ואנשים ללא מחסומים אידאולוגים. וכן, חד"ש צריכה להיות צעירה, תוססת ושוויונית מבחינה לאומית ומגדרית.

כשאנחנו שוללים מהלכים כמו המודעה שקוראת להקמת מפלגה יהודית-ערבית ומתעלמת מקיומה של חד"ש היהודית-ערבית, עלינו גם לבחון את עצמנו ולתקן במהרה את הבעיות בחד"ש – כדי שכל הכוחות האנטי-פשיסטיים ידעו כי חד"ש היא בית פוליטי גם עבורם.

השינוי בחד"ש צריך להיות גם במבנה וגם בתוכן. השינוי במבנה צריך להיות החל מרמת הסניפים. כל קבוצת אנשים, מעל רף מינימום שייקבע, צריכים להיות מוכרים כסניף. כמובן שיידרשו להסכמה לעקרונות השלום והשוויון, אבל לא הרבה מעבר לכך. מנגנון כזה יבטיח שחד"ש תוכל לתפקד כארגון-על למגוון התנועות, הארגונים והאידאולוגיות בשמאל העקבי. כל סניף יוכל להיות מיוצג במזכירות חד"ש הארצית על פי עמידה במפתח המבוסס על מספר החברים המגיעים לאסיפות הסניף. כך יתבטא השיתוף גם בהנהגה.

שינוי כזה יכול ליצור את ההבדל הנחוץ וההכרחי בין מפלגה לבין תנועה לשלום ושוויון שתוביל את המחנה האנטי-פשיסטי, ולא תנותק ממנו בידי חסמים בירוקרטיים.