גובר העימות בין המעצמות הגדולות בעקבות המשבר הקפיטליסטי והמאבק על השווקים

ראש ממשלת קנדה, מארק קרני, נפגש ביום שישי האחרון עם נשיא סין שי ג'ינפינג בבייג'ין. קרני הודיע כי שתי המדינות מקדמות שותפות אסטרטגית חדשה שתניב "הישגים היסטוריים". בביקור הראשון של ראש ממשלה קנדי בסין מאז 2017, הדגיש קרני כי ניתן להשיג התקדמות מיידית בתחומי החקלאות, האנרגיה והפיננסים, זאת במסגרת המאמצים לשקם את היחסים עם שותפת הסחר השנייה בגודלה של קנדה. הראשונה היא ארצות-הברית, כמובן.

באותן שעות, בגבולה הדרומי של ארה"ב, נשיאת מקסיקו קלאודיה שיינבאום מסרה לכתבים במסיבת העיתונאים היומית, כי חברת הנפט של מקסיקו תספק את כל הנפט שקובה זקוקה לו. זאת, בעקבות המצור הימי שהממשל האמריקאי הטיל על ונצואלה לאחר חטיפת הנשיא  מדורו.  

יממה לפני-כן, הגיעו חיילים ממספר מדינות אירופיות, בהן גרמניה וצרפת, לגרינלנד כחלק ממפגן התמיכה הצבאי של בעלות בריתה של דנמרק בתושבי האי. זאת על רקע האיומים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לפלוש אליו ולספחו. הגעת החיילים, האמורים להיות חלק מכוח סיור ובקרה אירופי שיפקח על גבולות גרינלנד, בו פועל בסיס צבאי אמריקאי מאז שנות ה-50, מעידה על עומק משבר האמון בין אירופה לוושינגטון ועל המשבר החמור שפרץ בשורות הברית הצבאית הצפון-אטלנטית – נאט"ו.   

באותו ערב, השגריר המיועד של ארה"ב לרייקיאוויק, בילי לונג, אמר שאיסלנד תהיה המדינה ה-52 של ארה"ב, אחרי שגרינלנד תהיה המדינה ה-51, ושהוא עצמו יכהן כמושל שלה. מאוחר יותר הבהיר ש"מדובר בבדיחה בין חברים". אבל באיסלנד לקחו את "הבדיחה" ברצינות גמורה.

אי-הסדר העולמי וסיבותיו

האם קיים מכנה משותף בין ההתרחשויות הפוליטיות, הצבאיות והכלכליות בבייג'ין, בעיר מקסיקו, בנואוק בירת גרינלנד ובוושינגטון? מניתוח ראשוני ניתן להסיק שאי-הסדר גובר בזירה הבינלאומית: בריתות פוליטיות וצבאיות של עשרות שנים נפרמות; נשיא נחטף בידי מדינה אחרת; בדרומה ובצפונה של ארה"ב מחפשות הממשלות חלופה לאיום הגובר מצד ממשל טראמפ.

אבל קיים מימד נוסף ועמוק יותר. אלה סימנים (תוך 48 שעות!) שהסדר העולמי כפי שהכרנו והתגבש בראשית עידן הגלובליזציה הקפיטליסטית בתחילת שנות ה-,90 לאחר התפרקות ברית המועצות, מתפורר לנגד עינינו.  

הניאו-ליברליזם שאפיין את הגלובליזציה הקפיטליסטית לא העניק את הפירות המצופים. חרף פירוק מוסדות רווחה ומנגנוני מדינה, התקפות בלתי פוסקות כלפי מעמד העובדים וארגוניו, הרס הסביבה לשם מיקסום רווחים והעמקת הניצול הפריפריות לטובת המעצמות הקפיטליסטיות שבליבת הגלובליזציה – נקלעו כלכלות רבות למצב של קיפאון מתמשך. ניכרים האטה ואף משבר בגידול כלכלות המעצמות של קבוצת ג'י-7 (ארה"ב, גרמניה, בריטניה, צרפת, איטליה, קנדה ויפן). אלה מתמודדות יחד וכל אחת בדרכה עם התעצמות סין שהיא כיום הכלכלה הגדולה בעולם במונחי תוצר לאומי גולמי (תל"ג) ושווי כוח הקניה. 

השינויים בחצר האחורית

ההתמקדות של ממשל טראמפ באמריקה הלטינית אינה מקרית. לאחר כמאה שנה בה אמריקה הלטינית הייתה "החצר האחורית" של האימפריאליזם האמריקאי, בעשור האחרון ניכרת מגמה חדשה: סין היא כעת הפרטנר המסחרי מספר אחת של מדינות אמריקה הדרומית, המרכזית ומקסיקו. מבחינת ארה"ב ניתן לתרגם האטה כלכלית, גידול מזערי של המשק ונסיגה בשווקים (ועוד ב"חצר האחורית"!) לאובדן הגמוניה ולשחיקה ברווחיות התאגידים הגדולים. בדיוק לזה מתכוון טראמפ כאשר הוא שב ומדקלם את הסיסמא: "לעשות את אמריקה גדולה שוב".  

בתנאים אלה, שימוש בצבא החזק בעולם מתבקש כדי להשיב את ההגמוניה. חטיפת מדורו כדי להעביר את הנפט ואוצרות הטבע של ונצואלה לידי תאגידי האנרגיה הענקיים היא דוגמא לכך. אבל לא רק לארה"ב יש צבא וגם מעצמות אחרות רוצות לכבוש שווקים. במרוצת המאות ה-19 וה-20 מלחמות היו תמיד האמצעי של המעצמות הקפיטליסטיות השליטות כדי לפתור משברים כלכלים. כאן טמונה הסכנה. 

עוד בנושא: https://zoha.org.il/142880