מפגינים בקריית שמונה זעקו 'לחם עבודה': הערפול בתקציבי השיקום הוא מדיניות

מאות תושבי קריית שמונה חסמו ביום שלישי האחרון את הכניסה לעיר הצפונית במחאה על נטישת הממשלה את העיר, אי עמידה בהבטחות למענקים והיעדר טיפול ממשי בשיקום העיר לאחר המלחמה. בעקבות המחאה בכניסה לעיר, חסמה המשטרה את כביש 90 בשני הכיוונים.

לפי הנתונים של העירייה, מתוך כ־23 אלף תושבים שחיו בעיר לפני המלחמה, 7,660 תושבים לא חזרו. מדובר בשיעור של 30% מתוך אלה שגרו בעיר לפני המלחמה. החשש הוא שלאחר תום שנת הלימודים יעזבו עוד רבים שניסו לחזור.

כסף להתנחלויות ולא לשכונות

הפרשנית מירב ארלוזורוב חשפה ב"דה מרקר" (16.12) כי מתוך 15 מיליארד השקל שהוקצו לשיקום הצפון כבר לפני שנה, 11.4 מיליארד שקל יינתנו ליישובי רצועת הצפון העיקרית – עד 9 ק"מ מגבול הלבנון, ביניהם קריית שמונה, ו- 700 מיליון שקל לגולן ולקצרין (חלק מהתקציבים כבר מומשו. נותרו לרצועה זו 6.8 מיליארד שקל). שאר התקציב, 2.9 מיליארד שקל, יעבור להחלטת משרד ראש הממשלה, ויהיה כפוף "לאמות מידה של החלטה בעדיפות לאומית".

לדברי ארלוזורוב, "נתניהו לקח לעצמו כסף כיס של 2.9 מיליארד שקל, שאותו הוא מתכוון לפזר במהלך שנת בחירות על ערים שונות באזור הצפון, שהוא יחפוץ ביקרן. נתניהו יכול לחלק את התקציב כראות עיניו, הוא כפוף רק לשתי מגבלות: אמות המידה של חוק עדיפות לאומית; וכן שמדובר בערים צפוניות, אבל רק כאלה שרחוקות מגבול הלבנון יותר מ–9 ק"מ".

מהפירוט בהחלטת הממשלה עולה כי מהתקציבים המיועדים לשיקום יוקצו גם 41 תקנים עבור "הסדרת רישום מקרקעין ביו"ש", שלושה תקנים לאגף מוסדות תורניים במשרד החינוך, וארבעה תקנים למינהלת זהות יהודית במשרד ההתיישבות של השרה אורית סטרוק. "זו הפעם השנייה תוך שבועיים שבה שר האוצר מקריב את תושבי קריית שמונה על מזבח טובת המתנחלים. הפעם הנוספת הייתה בהטבת המס שהוא מקדם לתושבי ההתנחלויות, ביודעו שכל הטבה כזו פוגעת באטרקטיביות של הטבות המס ליישובי גבול הלבנון", הוסיפה. "אין ברירה אלא להסיק שתושבי קריית שמונה הם פראיירים: גם תומכים מושבעים של הליכוד, וגם לא יוצא להם מכך דבר. להיפך, ממשלת הליכוד אינה סופרת אותם, אולי משום שהיא רואה בהם קהל שבוי", סיכמה ארלוזורוב.

על שיקום ומדיניות ניאו-ליברלית

אז לאן בדיוק הולך הכסף? בחודש מרס האחרון התריע מרכז אדוה כי "מניתוח הנתונים עולה כי על אף ההקצאות התקציביות שנעשו בעקבות מלחמת שבעה באוקטובר, היעדר תכנון שיטתי ושקיפות תקציבית מקשים על הבטחת מענה כולל לשיקום אזרחי.

"התקציבים הנוספים אינם מלווים במנגנוני מעקב מסודרים ואין נתונים מספקים המאפשרים להעריך כיצד מוקצים המשאבים בפועל בין התחומים האזרחיים .תקציב 2024 אינו מספק מידע מלא בנוגע לתוספות התקציביות והשימוש בהן, ותקציב 2025 ממשיך באותו דפוס – ללא הצגת תוכנית עבודה מפורטת שניתנת לבחינה ציבורית". "ניהול זה מקשה על קבלת החלטות מבוססות, מחליש את יכולת הפיקוח הציבורי ומונע הערכה מדויקת של סדרי העדיפויות שנקבעו". נשאלת השאלה האם תימשך המגמה גם בתקציב 2026, שטרם אושר.

עולה החשש שהערפול בתקציבי השיקום אינו טעות – אלא מדיניות. קרי: הקצאת תקציבים למטרה מסוימת (ונכונה…), אך שימוש בהם למטרות אחרות – כגון חיזוק הכיבוש בשטחים הפלסטיניים. כמו כן, "היעדר תכנון" אינו תולדה של "בלגן" או "אלתורים" – אלא תולדה של עשרות שנות מדיניות קפיטליסטית ניאו-ליברלית, בהן תכנון מדיניות הוא תמיד לטובת ההון.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/142138