ציינו שנה להרס אום אל-חיראן בצילו של הגירוש הצפוי של תושבי ראס ג'ראבה

תושבים ואנשי ציבור ציינו אתמול (שבת) שנה להרס המסגד ובתיו האחרונים של הכפר אום אל-חיראן באירוע שנערך ליד חורבותיו. הדוברים באירוע קשרו בין כישלון המאבק על אום אל-חיראן, לביטול תוכניות ההרחבה של כסייפה ולקייה בוועדה המחוזית, לדחיית התביעה של תושבי ראס ג'ראבה שליד דימונה בבית המשפט העליון להשתלב בשכונה החדשה שתיבנה על אדמתם והריסת ביתם. המשתתפים סיירו בין גלי ההריסות שעדיין לא פונו, וצפו מנגד בשטח שבו עתיד לקום היישוב דרור המיועד ליהודים בלבד.

"אני מבקר בכפר הולדתי מיום החורבן כל שבוע", אמר ראאד אבו אלקיעאן, יו"ר ועד אום אל-חיראן. "היום, בפעם הראשונה, למרות שהלב היה מלא ברגשות מעורבים – תסכול, כאב, תחושת אובדן של בית ושל יישוב שבו נולדתי, גדלתי, התחנכתי והקמתי את משפחתי – מצאתי את עצמי מרגיש אחרת באופן מפתיע. אולי זה היה החיבוק שקיבלתי, אולי נוכחותם של האנשים שמובילים איתנו את המאבק הלגיטימי והצודק. למרות החורבן שהיכה בביתי וההרס שמחק את הכפר שלי, עלו בי תחושות מוזרות ומורכבות, שקשה לי אפילו לתאר במילים".

"זה נכון שאום אל-חיראן כבר נהרס, ואנחנו יודעים שזה נעשה על רקע אתני – רוצים להזיז את הבדואים ולשים במקומם יהודים. זו המציאות", הוסיף עטיה אלאעסם, ראש המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים בנגב. "אני רוצה לומר: המכה שלא שוברת אותך – מחזקת אותך. כל מה שהמדינה עושה נגד הבדואים, כל הרדיפה והלחץ, רק מחזק אותנו לשמור על הזכויות שלנו, על הכפר שלנו, על אדמתנו". "כאן היו משפחות. היו ילדים. היו חלומות. היו תקוות. היה עתיד. והכול נהרס. ויש לנו רק את ההריסות", הדגיש טלב א־סאנע, יו"ר ועדת ההיגוי העליונה לערביי הנגב. "המאבק שלנו אינו רק על אום אל־חיראן. הוא על אופייה של מדינת ישראל. האם זו תהיה מדינה של הריסה? של אכזבה ותסכול? או מדינה המבוססת על אחווה ושותפות של יהודים וערבים כאזרחים שווים? פעם היו תקוות. אני זוכר שבממשלת רבין הייתה תקווה שיהיה שלום, תקווה שיהיה שוויון. הם חיסלו את רבין וחיסלו את התקווה".

ח"כ עופר כסיף (חד"ש) קשר בדבריו בין הרס הכפרים הלא מוכרים בנגב לבין המתרחש בשטחים הפלסטינים הכבושים. "חשוב לי לומר שהטיהור האתני שהתרחש באום אל-חיראן הוא חלק מתוכנית רחבה יותר – מה שנקרא 'מאסטר פלאן'. שהטיהור האתני של הערבים בנגב אינו ניתן לניתוק ממה שמתחולל בגדה המערבית הכבושה. אנחנו רואים מדי יום, אפילו מדי שעה, את הטרור של המתנחלים יחד עם כוחות הכיבוש: פורעים, שורפים, עוקרים, תוקפים אנשים בזמן מסיק הזיתים – הכל בחסות ותמיכת הכוחות ובניהול שרי הממשלה וראש הממשלה". "אי אפשר לנתק בין מה שקורה בנגב, בגדה המערבית ובעזה. אותה תוכנית של עקירה, אלימות, הרס וגזענות – אותה מדיניות נפשעת. המאבק שלנו הוא מאבק יהודי־ערבי למען צדק, שוויון וחיים בלי אפליה ובלי הרס. נמשיך להיאבק יחד, בכל זירה שיש, עד שננצח", הדגיש.

ח"כ לשעבר יוסף עטאונה (חד"ש) התייחס אף הוא לדרכי המאבק: "נכשלנו כולנו ולא הצלחנו במאבק על אום אל-חיראן. אבל במאבקים הבאים אנחנו חייבים ללמוד, להפיק מסקנות ולשנות שיטה ודרך. אי אפשר להיאבק באותה דרך שוב ושוב. כדי להתמודד אנשים צריכים להתאגד. אנשים צריכים לקבל אמונה בדרך ובצדקת המאבק, ולהיאבק על הבית".

יצוין שבית המשפט העליון דחה לפני כעשרה ימים את ערעורם של תושבי הכפר ראס ג'ראבה נגד החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ובכך אישר את גירושם של כ־500 אזרחים ערבים-בדואים מכפרם הסמוך לעיר דימונה, בתוך 90 ימים. החלטה זו ניתנה על אף שבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע ביטל ביוני האחרון את אישור תכנית ההרחבה של דימונה לאחר שנמצא כי היא לוקה בפגמים מהותיים חמורים, ובהם העדר תסקיר השפעה על הסביבה ואי-בחינת האפשרות לשלב את תושבי ראס ג'ראבה במסגרת התוכנית. פסק הדין ניתן על ידי הרכב השופטים יחיאל כשר, נעם סולברג (סגן הנשיא) ויעל וילנר.

למרות שהמדינה נימקה במשך שנים את הצורך בגירוש התושבים בטענה כי "יש להרחיב את דימונה", פסק הדין שניתן כעת מוכיח כי בית המשפט העליון העניק לגיטימציה לפעולת גירוש שאין לה אפילו בסיס בתוכנית תקפה. בכך העניק בית המשפט למדינה הרשאה משפטית לגרש תושבים מאדמותיהם ללא צורך ברור או מטרה מנומקת, מלבד גירוש ועקירת התושבים הבדואים, הידוק שליטתה של המדינה באדמות הנגב, והמשך תהליך הייהוד.

ביחס עתיד תושבי ראס ג'ראבה, טענו השופטים כי רשות מקרקעי ישראל הציעה לתושבים פתרונות דיור הולמים, אך הם סירבו להם. במרכז עדאלה דחו טענה זו וציינו כי אין בנמצא פתרונות ראויים וזמינים ואף כי במהלך הדיון לא הצליח בא-כוח המדינה להצביע על אף פתרון מגורים מיידי, אלא רק הזכיר אפשרות לדיור זמני או סיוע בשכר דירה בדימונה. בית המשפט העליון דחה את טענות עדאלה שלפיהן הפינוי הוא חלק ממדיניות סגרגציה שיטתית, שנועדה להעביר אזרחים בדואים לעיירות בדואיות ולמנוע את שילובם בערים יהודיות. בית המשפט נימק את דחייתו בכך שיישובים אלה נועדו להטיב עם התושבים וכי "תושבי ראס ג’ראבה, כמו כל אזרח אחר, יכולים להתמודד במכרזים לרכישת קרקע בדימונה."

ממרכז עדאלה, שייצג את תושבי הכפר בהליכי הפינוי, נמסר בתגובה כי "בית המשפט העליון מהווה שוב כלי משפטי למימוש מדיניות קולוניאלית. הוא מעניק לגיטימציה לעקרונות של אפרטהייד, והופך את קיומו של הבדואי הערבי על אדמתו לבלתי-חוקי. המדינה יכולה כעת לגרש תושבים בדואים כרצונה ובכל אמתלה. גם לאחר שהתוכנית להרחבת דימונה הוחזרה לוועדה המחוזית לבחינת האפשרות לשלב את תושבי ראס ג’ראבה בה, בחר בית המשפט העליון לאשר את גירושם. מדובר בהכשר משפטי למדיניות ההרס, העקירה והייהוד."

סרטון – דברי ח"כ עופר כסיף, אתמול, באום אל-חיראן:

https://www.facebook.com/reel/1158396996473236?locale=he_IL

עוד בנושא:

https://zoha.org.il/141454/