קולות המחאה: ד"ר תולי פלינט על החובה לסרב גם לאחר המלחמה
במדינה שהופכת מיליטריסטית - עלינו לצאת למאבק אזרחי למען שוויון, צדק ודמוקרטיה לכולם
שמי תולי פלינט והגעתי לעצרת מטעם "חיילים למען חטופים" – מי שסירבו להמשיך לשרת במלחמה. שירתתי בצבא 7 שנים. הייתי מ"פ בגולני ואז שנים רבות במילואים, תחילה כקצין וכמפקד גדוד בחטיבת אלכסנדרוני ואז כקב"ן של אוגדה. לצערי, הניסיון הזה הוא כביכול הצידוק לכך שהדעה שלי חשובה. אני רוצה לומר: לא!
למדתי עבודה סוציאלית טיפולית והשלמתי דוקטורט בקרימינולוגיה. אני מומחה בטיפול ובשיקום של נפגעות ונפגעי טראומה בלי קשר לדרגה הצבאית. החלמה מתחילה בלקיחת אחריות על מה שקרה בתוך ומחוץ לגבולות המדינה ולנפש של כל אחת ואחד מאיתנו שחיים במרחב הסובל והמדמם. המרחב מדמם עדיין גם כשיש "הפסקת אש". מאז 2014 אני חבר בתנועת "לוחמים לשלום" וביוזמות שונות של קיום צודק ומכובד של שני הלאומים, הישראלי והפלסטיני, תוך שוויון מלא. ראיתי בעיני שיש דרך אחרת!
אני נמצא כאן כנציג של קבוצות שהתעוררו מהאשליה שכוח, אפליה, הפרדה בין אדם לאדם וזלזול בחיים של מי שאינו אהוב על השלטון הם דרך כלשהי לקיום חיים טובים באיזשהו מקום ולא כל שכן במרחב שבין החרמון לאילת ובין הנהר לים. כפי שאמר מרטין לותר קינג: "אי צדק במקום כלשהו הוא איום על הצדק בכל מקום".
במדינה שהופכת מיליטריסטית – מנהלי בתי ספר מתגאים באחוזי הגיוס במקום באחוזים של האקדמאים מקרב תלמידיהם – עלינו לצאת למאבק אזרחי למען שוויון, צדק ודמוקרטיה לכולם! לא רק ליהודים או למשרתים בצבא אלא לכול מי שחיה כאן. עלינו לתת חשיבות רבה יותר לקיום האזרחי שלנו מאשר ל"ביטחון" שבשמו מדירים, מפלים וכולאים אזרחים ואזרחיות רבים בלא משפט החל מ"מבעירי הפחים" ביום ה-700 למלחמה ועד אזרחים, בעיקר מהמיעוט הפלסטיני-ישראלי ומהפלסטינים בשטחים במעצר מנהלי. כן, גם המשטרה צריכה לחזור להגן על האזרחים ולא על השלטון. זה תפקידה.
מחטף של הדמוקרטיה
התפקיד של "חיילים למען חטופים", קבוצת המסרבים למלחמה, היה אמור להסתיים עם חזרת החטופים אבל לא הסתיים! מנהיגי המדינה ביצעו ומנסים להמשיך לבצע "מחטף של הדמוקרטיה" ולהפוך את מדינת ישראל לתיאוקרטיה של קבוצות בעלי אינטרסים. אי הצדק המתרחש בשמנו זולג אל המרחבים המוגנים והנורמליים כביכול. התוקפנות, האלימות והכוח שהפעילו החיילת או החייל במילואים או בסדיר נגד מי שמוגדרים "אחרים" הופכים לאלימות בתוך הבית. מיד לאחר מבצע או מלחמה, כולל הנוכחית, יש עליה באלימות בבית, בבתי הספר, בבתי החולים, בכבישים ובמרחבים הציבוריים. רוב הציבור לא יודע על מה שמתרחש בעזה. עלינו לקרוא לתקשורת – הראו לנו את האמת, הפסיקו לשתף פעולה עם ההסתרה.
כחיילים הייתה זו חובתנו לסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל. כעת, כאזרחים, עלינו לסרב לשתוק אל מול פעולות וחוקים בלתי חוקיים בעליל – חוקים גזעניים ופשיסטיים כמו חוק הלאום וחוקים אנטי דמוקרטיים אחרים. הגזל וההרס בחסות החוק הופכים כל אזרח שומר חוק וחפץ חיים לפליט בארצו. הדמוקרטיה, שגם כך הייתה מעורערת במדינה שבה יש עדיפות לבני דת אחת, נסדקת. מרחבי השוויון מצטמצמים.
כולנו ראויים לשיקום
אנחנו, האנשים המתגוררים במדינה, זקוקים וראויים לשיקום. שש השנים האחרונות, החל בקורונה וכלה במלחמה המתמשכת, יצרו משבר נפשי חסר תקדים. חוסר האמון והבגידה המוסדית התבטאה בהפקרת הישובים בצפון ובדרום אבל גם בהפקרת החיילות והחיילים, בנטישת האזרחים היהודים והפלסטינים הישראלים לנפשם בתחילת המלחמה וגם לאחר מכן. ההשתלטות על רשויות השלטון, הפקרת מערכת הבריאות ובריאות הנפש וההשתלטות על מערכת החינוך גורמות גם הן מצוקה בלתי נסבלת וסבל בגלל תחושת זרות. לא עוד. יש דרך אחרת, דרך של שיקום. זו מתחילה, כפי שנאמר כבר, בנטילת אחריות, בתיקון וביצירת מרחב שוויוני לכולם. אם ברצוננו לקום, עלינו לדעת שכולנו "נגועי טראומה". כל אחד, החל בפעוט שנולד למלחמה ועד לזקנים שבינינו, מכל הלאומים. כולנו, ולא רק מגזר מסוים, זקוקים למרחב מטפח וחומל.
אסיים בדבריו של הפילוסוף מרטין בובר: מקום השכינה אינו בשמיים ואינו בארץ אלא בין בני האדם, במפגש בין בני האדם. עלינו לזכור זאת.
מתוך דבריו של ד"ר תולי פלינט בעצרת "מחאת העם" נגד ההפיכה המשטרית שנערכה בכיכר חורב בחיפה, 25.10
עוד בנושא:
אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il