מהפכת דור ה-Z בנפאל: השמאל והמלוכנים נאבקים על לבם של הצעירים

אלפי צעירים נפאלים יצאו השבוע לרחובות קטמנדו וערים נוספות בנפאל, במחאה נגד השחיתות והפער החריף בין אורח חייהם של הפוליטיקאים לבין חיי העם. גל המחאות הזה אינו מנותק מהקשר אזורי: ההפגנות פרצו זמן קצר לאחר גלי מחאה דומים באינדונזיה ובפיליפינים, שהציתו גם ברשתות החברתיות הנפאליות שיח נרחב וקריאה נוקבת לחשוף את השלטון המושחת ולדרוש שינוי עמוק.

התגובה האלימה של המשטרה לא איחרה לבוא: כבר ביום ההפגנה הראשון (8.9) נפתחה אש חיה לעבר המפגינים ויותר מעשרים צעירים נהרגו. למחרת פרצו מחאות זעם גדולות אף יותר, שהופנו ישירות נגד הממשלה. בתוך שעות ספורות התפטר ראש הממשלה ק.פ. שארמה אולִי מתפקידו, אך הצעד הזה לא בלם את גל המחאה. ההמון פרץ לבתי הכלא, מוסדות שלטון ובתי פוליטיקאים הועלו באש, ובמקרים אחדים אף בני משפחות של בכירים שילמו בחייהם. סינגהה דרבר – בניין הממשלה ההיסטורי – נשרף, כמו גם בניין הפרלמנט ובית המשפט העליון. בשעות הלילה איבדה המשטרה שליטה, והעימותים הפכו גם למעשי ביזה ואלימות, במיוחד לאחר שהאסירים המשוחררים הצטרפו להמון הזועם.

בשעות הלילה השתלט הצבא על קטמנדו והטיל עוצר מוחלט. בהצהרתו הודיע כי נטילת השליטה היא ביטחונית בלבד, וכי למחרת ייפתח מסלול של משא ומתן להקמת ממשלה זמנית. במקביל עיכב הצבא את מנהיגי כל המפלגות הדמוקרטיות בנפאל, בניסיון להשתלט על ההפגנות ההמוניות. בכך ביקש הצבא לשדר מסר של יציבות ושליטה, אך למעשה ביסס את תחושת המשבר החריף והעמיק את חוסר האמון הציבורי כלפי הממסד כולו.

בתוך ימי המשבר ניסו קבוצות הצעירים למסד הנהגה משלהן, ובחרו בסוסילה קארקי – נשיאת בית המשפט העליון לשעבר – לשמש כראשת ממשלה זמנית. במקביל, כוחות פוליטיים אחרים מנסים לנצל את הכאוס כדי לבסס השפעתם על הצבא: המלוכנים לוחצים על הצבא וקוראים לביטול מוחלט של החוקה הדמוקרטית, להשבת המלך, ולהקמת ממשלה מלוכנית "יציבה". לפי שעה ניסיון זה נבלם, בשל התעקשותו של נשיא נפאל לכבד את החוקה הדמוקרטית.

האריש גירי, פעיל שמאל מוכר (שבעבר כבר התראיין ל"זו הדרך"), השתתף בהפגנות והציג ניתוח פוליטי חד. לדבריו, התיאור הרווח בתקשורת הזרה – כאילו מדובר במחאה נגד חסימת הרשתות החברתיות – הוא עיוות. "המאבק האמיתי הוא נגד השחיתות השלטונית ונגד ההנהגה המושחתת", הוא אומר, "והדרישה המרכזית היא בחירה ישירה בראש הרשות המבצעת." גירי מזהיר גם מפני ניסיונות השתלטות של מונרכיסטים וליברלים, ומפני קשרים חשודים של סוסילה קארקי עם גורמים הודיים. בנוסף, סוגיית ההנהגה עוררה מתחים פנימיים. הבחירה בסוסילה קארקי כנציגת המוחים עוררה חשד להתערבות הודית מוקדמת: עוד לפני שהוכרזה כנציגה הנבחרת, נטען שהודו כבר סימנה אותה כמנהיגה המועדפת עליה. מכאן נולד פיצול – חלק מהמפגינים תומכים בה, ואחרים מתנגדים ורואים בה סמל להשפעה זרה.

גירי מבהיר כי אין לבלבל בין ניסיונות המונרכיסטים לבצע מניפולציות לבין עמדת הצבא עצמו. לדבריו, הצבא אינו נתון בידי המלוכנים, אלא להפך – מבקש לשמור על החוקה הקיימת. בקרב הצעירים המפגינים מתפתחים כיום שלושה מחנות ברורים: יש התומכים בשינוי מסוים של החוקה, יש העומדים על שמירת החוקה הדמוקרטית הקיימת, ויש הקוראים "לזרוק הכול" ולהתחיל מחדש. פיצול זה משתלב עם המתח הרחב יותר: מצד אחד הכוחות הדמוקרטיים – הקומוניסטים והמאואיסטים – הנאבקים להגן על ההישגים שהושגו במאבקי העם ובמלחמת האזרחים; ומנגד, המלוכנים, השואפים לבטל את ההישגים הללו ולהחזיר את המלוכה.

בסיכום דבריו מתאר גירי מצב של ואקום שלטוני מוחלט. "הימים הקרובים," הוא אומר, "יהיו ימים של מאבק: הכוחות הדמוקרטיים – הקומוניסטים והמאואיסטים – ינסו להגן על החוקה שנולדה מתוך מאבק העם, בעוד המונרכיסטים יפעלו להשתלט על הנרטיב הציבורי ולדחוף את נפאל חזרה אל עבר המלוכה".

מנקודת מבט קומוניסטית, המחאה חושפת את השבר הגדול בתוך השמאל בנפאל. מפלגת ה־UML, שסימלה במשך שנים את הקומוניזם הממוסד, הפכה בעיני רבים בדור הצעיר שם נרדף לשחיתות ולסטגנציה. זהו מצב מצער, הפוגע בהישגי העבר של המאבק העממי ושל החוקה הדמוקרטית. אך לצד זאת, המחאה הנוכחית פותחת גם חלון לתקווה: שיקום החזית השמאלית, התנגדות להשתלטות המלוכנים, והגנה נחושה על החוקה שהושגה במאבק אזרחי ועממי קשה, ואף במחיר דם במלחמת העם.