יותר מ-100 ארגוני סיוע וזכויות אדם בעולם: ישראל מרעיבה את עזה יש להסיר מייד את המצור

יותר מ-100 ארגוני סיוע הומניטרי וזכויות אדם ברחבי העולם, בהם אוקספם, רופאים ללא גבולות, הצילו את הילדים ואמנסטי קראו היום (רביעי) לממשלות לפעול בדחיפות לפתיחת כל המעברים היבשתיים עם רצועת עזה, להחזיר את הזרימה המלאה של מזון, מים נקיים, תרופות, ציוד חירום ודלק – באמצעות מנגנון הומניטרי בהובלת האו"ם – ולהסיר את המצור על הרצועה תוך אישור מיידי להפסקת אש כוללת.

הקריאה פורסמה במלאת חודשיים להפעלת תוכנית "המוסד ההומניטרי לעזה" הנתונה לשליטתן של ישראל וארה"ב. בהצהרה המשותפת הזהירו הארגונים כי גם אנשי הסיוע עצמם נאלצים לעמוד בתורי מזון, חשופים לאש חיה, כדי להאכיל את משפחותיהם, בעוד מצור שמטילה ישראל גורם לרעב המוני באוכלוסייה. לדבריהם, מלאי התרופות והציוד החיוני אזל לחלוטין, והמצב הבריאותי של הצוותים והעמיתים מתדרדר לעיניהם.

הארגונים מציינים כי טבח במוקדי חלוקת המזון הפך לשגרה. לפי נתוני האו"ם, עד 13 ביולי נהרגו 875 פלסטינים בעת שניסו להשיג מזון – 201 מהם בדרכים המובילות למוקדי סיוע, והיתר במהלך החלוקה. אלפים נוספים נפצעו. עוד נמסר כי צבא הכיבוש גירש בכפייה כמעט 2 מיליון בני אדם, במסגרת צו פינוי המוני שהוצא ב־20 ביולי, ודחק את תושבי עזה לשטח שגודלו פחות מ־12% מהרצועה.

כמו כן, תוכנית המזון העולמית הזהירה כי התנאים הנוכחיים אינם מאפשרים המשך פעילות. שימוש ברעב כנשק נגד אזרחים מוגדר כפשע מלחמה. הארגונים מדווחים כי כמויות עצומות של מזון, מים, תרופות, ציוד חירום ודלק מוחזקות במחסנים בעזה ומחוץ לה, אך מונעות מלהגיע לנזקקים. הם מאשימים את ישראל בהטלת מגבלות בירוקרטיות וצבאיות שיצרו כאוס, רעב ותמותה. גם רופאים מדווחים על עלייה חדה במקרי תת-תזונה חמורה, בעיקר בקרב ילדים וקשישים. מחלות כמו שלשולים חריפים מתפשטות, השווקים ריקים, זבל נערם ברחובות, ומבוגרים קורסים ברחובות מרעב והתייבשות. מספר משאיות הסיוע שנכנסות לעזה אינו עולה על 28 ליום – כמות שאינה מספיקה לשני מיליון בני אדם, שרבים מהם לא קיבלו סיוע במשך שבועות.

הארגונים מדגישים כי המערכת ההומניטרית בהובלת האו"ם לא כשלה – אלא נמנע ממנה לפעול. לסוכנויות ההומניטריות יש את המשאבים והיכולת להגיב, אך אין להן גישה לאוכלוסייה, ואפילו לא לצוותים שלהן. לפני שבועיים הודיעו ישראל והאיחוד האירופי על צעדים להרחבת הסיוע, אך לפי הארגונים, ההצהרות נותרות חלולות לנוכח היעדר שינוי בשטח. "כל יום שעובר ללא זרימה מתמשכת של סיוע – משמעו עוד מקרי מוות ממחלות שניתן למנוע. ילדים גוועים ברעב כשהם ממתינים להבטחות שטרם התממשו."

הארגונים מתארים מצב שבו הפלסטינים בעזה נעים בין תקווה לשבר, מתעוררים בכל בוקר למציאות קשה יותר, כשהפגיעה היא לא רק פיזית – אלא גם נפשית. "ההישרדות נראית כחלום רחוק", נכתב. "המערכת ההומניטרית לא יכולה לפעול על בסיס הבטחות ריקות. אנשי סיוע אינם יכולים לפעול בתנאים בלתי אפשריים או להמתין להחלטות פוליטיות שאינן מספקות גישה."

הקריאה מסתיימת בדרישה למדינות העולם: אל תחכו לאישור כדי לפעול. יש לנקוט פעולות נחרצות – הפסקת אש מיידית ויציבה; הסרת כל המגבלות הבירוקרטיות והצבאיות; פתיחת כל המעברים היבשתיים; הבטחת גישה לכל רחבי עזה; דחיית מודלים של חלוקה בשליטה צבאית; שיקום מנגנון הומניטרי עצמאי בהובלת האו"ם; המשך מימון לארגונים הומניטריים ניטרליים ועצמאיים. על מדינות לנקוט צעדים מוחשיים להסרת המצור, לרבות עצירת העברות נשק ותחמושת. הארגונים מדגישים כי מחוות סמליות כמו הנחתות או עסקאות חלקיות אינן תחליף למחוייבות משפטית ומוסרית של מדינות להגן על אזרחים פלסטינים ולאפשר זרימת סיוע אפקטיבית. "המדינות יכולות – וחייבות – להציל חיים לפני שלא יישאר את מי להציל."

לדברי כוח המשימה לענייני ביטחון תזונתי וכוח המשימה לענייני תזונה הפועלים ברצועה נמשכת ההידרדרות בביטחון התזונתי ברחבי עזה, לרבות סכנות מתמידות לרעב המוני וקשיים רציניים בגישה לאספקת מזון זמינה, במיוחד בקרב הפגיעים והחלשים ביותר, בשל הכנסה מוגבלת של סיוע, ביזה מתמשכת וחלוקות בניהול צבאי.

משפחות מתקיימות בדרך כלל על ארוחה אחת ביום, שערכה התזונתי דל, ובמקרים מסוימים בני אדם אינם אוכלים במשך ימים שלמים. בניסיון לשרוד, בני אדם משתמשים באסטרטגיות התמודדות הנעות מצום ועד לצמצום גודל הארוחות, קיצוב של מנות מזון לילדים, לקיחת מזון בהשאלה, קיבוץ נדבות וחיטוט באשפה בחיפוש אחר מזון. ולמרות מאמצים אלה, יכולתן של משפחות להגן על בני המשפחה הפגיעים והחלשים ביותר מהשלכות מניעת המזון הולכת ופוחתת. באופן מדאיג, משקי בית רבים דיווחו שבני משפחה סיכנו את חייהם בניסיון להשיג מזון מאתרי חלוקה בניהול צבאי או משיירות הומניטריות, לעיתים קרובות ללא הצלחה.

בתדרוך לעיתונאים לאחר ביקורו האחרון בעזה, אמר הסמנכ"ל ומנהל התפעול הראשי של תוכנית המזון העולמית, קרל סקאו, שההרעבה מתפשטת בעזה – כ-500 אלף בני אדם מורעבים. "פגשתי רבות מהמשפחות האלה, שאמרו לי שיש ימים שבהם הילדים שלהן אינם אוכלים דבר, ושמעתי אימהות שסיפרו לי שהן מנסות לשדל ילדים לא לשחק, כדי שלא יוציאו יותר אנרגיה מכפי שהן מסוגלות לתת להן באמצעות מזון," אמר סקאו.

איש תוכנית המזון העולמית ציין כי העובדה שאנשים מתים כעת מדי יום כשהם מנסים להשיג מזון היא "ההמחשה הקודרת ביותר עד כמה המצב נואש." הוא הוסיף שגם לאחר הסרת החסימה המלאה על הכנסת סיוע [ב-19 במאי], כמות המזון שתוכנית המזון העולמית הצליחה להכניס לעזה אינה אלא שבריר מהכמות הדרושה למתן מענה על הצרכים, וכי מצב זה הזניק את מחיריהם של מוצרים בסיסיים. כשתיאר את סביבת הפעולה, אמר סקאו שצוותי תוכנית המזון העולמית נתקעים לעיתים קרובות במעברים לפרקי זמן של בין 15 ל-20 שעות ברציפות, שאין די דלק וחלפים לכלי הרכב, ושאף שבגבולות יש די מזון להאכיל את כל האוכלוסייה למשך חודשיים, באספקה המוכנסת אל עזה "לא די להפוך את מגמת הרעב".

עוד בנושא: https://zoha.org.il/138777