נגד המלחמה, הפשיעה והרדיפה הפוליטית: הפגנה לציון 49 שנים ליום האדמה התקיימה בעראבה

יותר מאלף איש השתתפו אתמול (שישי) בצעדה לציון יום האדמה בעראבה שבגליל התחתון. ההפגנה, שהתקיימה ביוזמת ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל לציון 49 שנים ליום האדמה הראשון, התמקדה בשלושה מסרים מרכזיים: התנגדות למלחמת ההשמדה בעזה ובגדה, המאבק בפשיעה המאורגנת בחברה הערבית, ומחאה נגד הרדיפה הפוליטית, המעצרים, הריסות הבתים והפגיעה בחופש הביטוי של האזרחים הערבים-פלסטינים בישראל.

למפגינים הערבים הרבים הצטרפו יותר ממאה מפגינים יהודים, שמרביתם הגיעה להפגנה בהסעות שארגנה קואליציית "שותפות השלום". יצוין כי אוטובוס של "שותפות השלום" שיצא מחיפה נעצר בכניסה לעראבה בידי שוטרים ואנשי המשמר הלאומי, אשר ערכו חיפוש בחפציהם של המפגינים והחרימו דגלים ושלטים עם מסרים נגד המלחמה.

יום האדמה מציין את יום השנה לשביתה הכללית ולמאבק העממי של הציבור הערבי בישראל ב-1976, בתגובה להחלטת הממשלה להפקיע 20 אלף דונם של אדמות חקלאיות באזור אל-בטוף שבגליל התחתון. בדיכוי האלים של ממשלת רבין נגד השביתה נהרגו שישה אזרחים ערבים. שביתה זו הייתה אירוע היסטורי מבחינת הציבור הערבי בישראל והעם הערבי הפלסטיני בכללותו, ונתפסת כנקודת מפנה במאבק למען הזכויות הלאומיות של האזרחים הערבים-פלסטינים בישראל.

בשבוע שלפני העצרת בעראבה השתתף יו"ר ועדת המעקב מוחמד ברכה באסיפה ציבורית שארגן סניף חד"ש בתל אביב לציון יום האדמה. בדבריו באסיפה הדגיש ברכה: "יש האומרים כי הממשלה והעומד בראשה רוצים להמשיך את המלחמה עד אינסוף מסיבות אישיות. זה נכון במידה מסוימת, אבל זה לא כל העניין. קו פרשת המים לעבר פשיזם לא נחצה ב-7 באוקטובר 2023, אלא עם חקיקת חוק הלאום ב-2018. חקיקת חוק זה מבטאת ניצחון אסטרטגי של הימין הפשיסטי במאמציו להגדרת ישראל כמדינת גזע. המשך המלחמה היא לא רק בגלל החקירות נגד נתניהו והאינטרסים הפוליטיים שלו – המלחמה וההשמדה הם האג'נדה של הימין".

בהתייחס לפשיעה האלימה המשתוללת בחברה הערבית אמר: "התפשטות הפשיעה אינה ביטוי של משבר חברתי, אלא חלק ממדיניות הממשלה. המדינה נותנת חסות לארגוני הפשע, וזו אינה תיאוריית קונספירציה. משנת 1980 ועד שנת 2000 נרצחו בחברה הערבית 83 אזרחים כתוצאה מפשיעה אלימה. מאז שנת 2000 ועד היום יש כמעט 3,500 הרוגים". עוד הוסיף: "לכל מדינה של מונופול על שימוש בכוח. ישראל העניקה ויתור על המונופול הזה לשתי קבוצות – כנופיות המתנחלים בגדה המערבית הכבושה וכנופיות הפשע בחברה הערבית. הממסד אימץ מדיניות לפירוק החברה הערבית מבפנים".

בהתייחסו לשותפות בין יהודים וערבים סיכם ברכה: "אנו מתעקשים על שותפות יהודית-ערבית כי אנחנו חייבים לספק תקווה לעתיד אחר. יש חשיבות רבה לשיתוף הפעולה וליצירת אופק לחיים משותפים בשוויון. אני מעריך מאוד את חברינו היהודים בחד"ש ובשותפות השלום ששוחים נגד הזרם – והזרם סוער ועכור מאוד. אני מלא הערכה לחברים שמעניקים לנו תקווה, בימים בהם תקווה היא משאב נדיר".