מחריב התרבות בחולון: ראש העיר שי קינן נגד המוזיאונים, התיאטראות ותנועות הנוער

עברתי לגור בחולון ב-1987 ואני כבר מרגיש כחולוני ותיק. איש שמאל אמור להיות מעורב גם בפוליטיקה המקומית במקום מגוריו, אבל עלי להודות שלא מצאתי כר רב לפעולה מקומית מעבר להצבעה בבחירות העירוניות.

במשך 31 שנה כיהן כראש העיר חולון מוטי ששון ה"ניצחי" – אחד הבודדים בקרב ראשי הערים שלא הקים "רשימה מקומית". ששון הזדהה כאיש מפלגת העבודה ועל הפתק שלו בבחירות המשיכו להופיע האותיות "אמת" גם כאשר המותג הזה הדרדר ונחלש מאד בבחירות הארציות. היו לי שני "חשבונות" עם ראש העיר ששון. האחד – קריאת רחוב על שם הטרנספריסט רחבעם זאבי. זה היה רחוב שבו אני ואשתי ביאטה ז"ל חלפנו לעיתים קרובות והשלטים עם השם החדש של הרחוב הרגיזו כל פעם מחדש. והחשבון השני היה סירובו המוחלט של ששון לצרף את חולון לפרויקט "נעים בשבת", שיזמו העיריות של תל אביב ושל ערים נוספות בגוש דן, להפעלת אוטובוסים בשבת.

 שינוי התדמית של חולון

פרויקט היוקרה של ששון היה – הקמת המוזיאונים העירוניים. אלה נועדו לשנות את תדמיתה של חולון כעיר "פרובינציאלית" ו"משעממת" ובמידה לא קטנה הצליחו בכך.  שמעתי על הקמתו של מוזיאון העיצוב,  אבל לא הקדשתי לזה תשומת לב. עמדתי השתנתה כאשר הגיעה לבקר ידידה מהולנד שעוסקת באופן מקצועי בתחום העיצוב וסיפרה לי שהמוזיאון הזה ידוע ומפורסם ברחבי העולם, שכן אין הרבה מוזיאונים כאלה. היא מאד התפלאה שלמרות שהמוזיאון נמצא מרחק הליכה קצר מביתי טרם ביקרתי בו, והתעקשה שנלך מיד לראותו. ואכן זה מוזיאון מרשים וראוי בהחלט לביקור. הוקמו בחולון גם מוזיאון הקומיקס ומוזיאון הקריקטורה, בהם הוצגו תערוכות מעניינות. זכורה לי במיוחד תערוכה של קריקטורות סיניות שללא ספק הוקדש להקמתה עמל רב של אנשים בקיאים מאוד בנושא.

מוזיאון הרצפלד לתולדות חולון הוקם עוד ב-1977, עוד לפני תקופתו של ששון, אבל בהחלט קיבל ממנו משאבים נדיבים. המוזיאון מציג היטב את ההיסטוריה של חולון, שנוסדה כאיחוד של ארבע שכונות נפרדות: "קרית עבודה" שהוקמה בתקופה שעדיין היו למפא"י יומרות סוציאליסטיות, ורחוב ראשי בה נושא עד היום את השם "רחוב אחד במאי" (היום אפשר לראות בו דווקא כרזות של ש"ס עם הרב עובדיה יוסף…). דרית העבודה אוחדה בחסותה של גולדה מאיר עם שכונות "בורגניות" יותר כגון שכונת אגרובנק, המשמרת את שמו של הבנק שמימן את הקמתה וחדל להתקיים עוד בזמן המנדט. כצפוי, האגף המתאר את חלקה של חולון במלחמת 1948 מבטא נרטיב ציוני מובהק. נעדר ממנו אזכור כיצד התרוקנה העיירה יאזור מתושביה הפלסטינים והפכה להיות אזור הישראלית, וכיצד אזור הישראלית לא ירשה את כל אדמותיה של יאזור הפלסטינית שכן רובן נמסרו לחולון. על אדמותיה לשעבר של יאזור הקימה עירית חולון את אחד מאזורי התעשיה הגדולים בישראל. כמובן, יהיה זה מוגזם לצפות ממוזיאון שהקימה עיריית חולון לגעת בנקודות כאלה.  בכל מקרה, מקימי המוזיאון עשו עבודה טובה ומקצועית בהחלט.

בבחירות העירוניות האחרונות שנערכו אשתקד צץ שי קינן כ"מועמד כוכב". עמדו לרשותו משאבים רבים. המודעות והכרזות שלו, בהן הבטיח "שינוי" בלי לציין באיזה שינוי מדובר, נראו בכל מקום בחולון. מספרן היה רב יותר משל כל מועמד אחר, לרבות ראש העיר המכהן ששון. במהלך מערכת הבחירות השמיע קינן הערה הומופובית גסה וארגוני להט"ב יצאו נגדו בגינוי חריף. אבל ביקורת זו לא פגמה במסע הבחירות של קינן, אולי אפילו עזרה לו בחוגים מסוימים.

במהלך ההתמודדות הביע קינן עמדות ימין קיצוני: נגד שחרור "מחבלים" אפילו במסגרת עסקה להחזרת החטופים; בעד עונש מוות ל"מחבלים"; נגד חברי הכנסת הערבים ונגד האזרחים הערבים בכלל; בעד נוכחות יהודית בהר הבית (מסגד אל אקצה) וכו'. אך הדגיש של קינן בבחירות העירוניות היה – "נמאס מששון" ו"אני אביא שינוי" מבלי לפרט. אני הצבעתי בעד מועמד שהבטיח לכלול את חולון בתוכנית האוטובוסים בשבת, אבל קינן הוא שנבחר. גם בקואליציה שלו יש לש"ס עמדת מפתח בדיוק כמו אצל ששון.

סוגר תיאטראות, מוזיאונים ותנועות נוער

בינתיים השינוי העיקרי שמחולל ראש העיר קינן הוא פגיעה קשה בנכסים תרבותיים. המהלך החל במינוי מקורבתו אודליה פרידמן למנהלת המדיטק בחולון. זו אותה פרידמן שבניהול תיאטרון הבימה גרמה נזק עצום והפסד כספי רב.

קינן כבר הודיע על סגירת המרכז לתיאטרון בובות שפעל בחולון עשרות שנים ופיטורי 18 עובדיו. המרכז נדרש לפנות עד 31 בינואר את המוזיאון ששטחו 2,300 מ"ר, וישנה בו תצוגה של 318 בובות, ובארכיון עוד כ-4,000 פריטים כמו כתבים נדירים, מחזות ועוד. העירייה דורשת לפנות את הכל ולהשאיר אולם ריק, ולגמרי לא מענין אותה מה יקרה עם המוצגים.

הבאה בתור הייתה תנועת הנוער העירונית חצ"ב אשר פועלת מזה עשרות שנים ולה חניכים מכיתות א'-י"ב. מטרותיה המוצהרות: "מעורבות קהילתית, אחריות חברתית, כבוד הדדי, פיתוח מנהיגות וכישורי חיים". קינן הודיע על סגירת התנועה. לאחר מחאות נרחבות של חניכיה, פרסם הודעה צינית בה הביע "הערכה עמוקה" לפעילות התנועה והודיע שהתנועה "תצא לדרך חדשה" לאחר קיצוץ של 400 אלף שקל מתקציבה. בשבוע שעבר הפגינו חניכיה מול בנין העיריה בקריאה להציל את תנועתם. מול החניכים התיצבו כמה אנשים שהציגו את עצמם כ"קול הרוב השפוי בחולון". הם הודיעו שבאו לחזק את ידיו של קינן ולהביע "תמיכה ותודה על פועלו בעיר". כנראה התודה שלהם מגיעה לקינן גם על החלטתו לסגור את כל המוזיאונים בעיר ולפטר את כל עובדיהם, ועל הורדת התקציב של תיאטרון חולון משישה מיליון שקלים לשבע מאות אלף שקלים בלבד.

על מה כן רוצה קינן להוציא כספים? ובכן, הוא הודיע על הורדת הארנונה למשרתי מילואים: "צריך לתגמל את חיילינו הגיבורים". בקיצור, אפשר בהחלט להגיד שראש העיר שי קינן מנסה ככל יכולתו להעתיק לתחום המוניציפלי את מה שעושה ממשלת נתניהו בהצלחה רבה בתחום הכלל-לאומי.

עוד בנושא: