תושבי דרום לבנון שבים לכפרים ההרוסים ומנסים לשקם את חייהם ללא כל סיוע

העיתונות הישראלית אינה מרבה לדווח על חייהם של תושבי דרום לבנון לאחר החתימה על ההסכם להפסקת האש ב-27 בנובמבר 2024, בתום שנת לחימה. ב-13 הנקודות שבהסכם נכתב שחיזבאללה וכל הקבוצות החמושות האחרות בשטח לבנון "לא יבצעו שום פעולה התקפית נגד ישראל, במקביל ישראל לא תבצע שום פעולה צבאית התקפית נגד מטרות בלבנון, כולל על הקרקע, באוויר ובים". ועוד נכתב: "התחייבויות אלו אינן שוללות את זכותן של ישראל ולבנון לממש את זכותן להגנה עצמית". כן סוכם שישראל תיסוג לגבול הבינלאומי תוך 60 יום.

אך "גורם בקבינט" אמר בשבוע שעבר (8.1) כי "יתכן שנישאר במקומות מסוימים בדרום לבנון מספר שנים". לפי דיווחים בעיתון "אל-אח'באר", ישראל קיבלה את הסכמת השליח האמריקאי עמוס הוכשטיין והגנרל ג'ספר ג'פרס מצבא ארה"ב, ראש ועדת הפיקוח על הפסקת האש, להקמת שלושה בסיסים צבאיים בנקודות אסטרטגיות בדרום לבנון. זאת למרות שבעוד כשבועיים אמורה להסתיים תקופת 60 הימים שנקבעה בהסכם הפסקת האש עם חיזבאללה. בינתיים, צבא הכיבוש הישראלי מוסיף לתקוף ברחבי דרום לבנון בטענה, כי הוא מגיב ל"הפרות הסכם הפסקת האש" וכדי למנוע את חזרתם של התושבים לכפריהם. יצוין שביום שני האחרון, "אל-אח'באר" פרסם ידיעה נוספת לפיה הוכשטיין התחייב בפני נשיא לבנון החדש  ג’וזף עאון כי ישראל תיסוג במועד שנקבע.

מאות אלפי מגורשים

גם עיתונאים אינם מורשים להגיע לדרום לבנון, אלא במסגרת "סיורים מודרכים" שעורך דובר צה"ל לכתבים הצבאיים הכנועים הפועלים כשופרי הצבא. יחד עם זאת, כתבים ספורים סיכנו את חייהם והגיעו לדרום כדי לדווח על הנעשה באזור ממנו גורשו מאות אלפי לבנונים מכל העדות.

אחד מהם הוא העיתונאי והצלם הצרפתי העצמאי לורן פרפינייה איבן. הוא סייר בעיירה מג'דל סלים במחוז נבטיה בנפת מרג' עיון, כ-8 קילומטרים מהגבול עם ישראל. פרפינייה איבן פרסם בשבועון הצרפתי המקוון "אוריינט 21" (10.1) דיווח מפורט על ביקורו בעיירה השיעית הממוקמת על הגדה המערבית של נחל סלוקי, בצומת דרכים המקשר בין כפרים בסביבה: ממערב – חולא, מצפון – קבריח'א, מדרום וממערב שלושה כפרים קטנים. לפני פרוץ המלחמה התגוררו בעיירה כ-13 אלף תושבים. אין תיעוד על מועד הקמת העיירה, אך בשנת 1596 כבר נכלל הכפר ברישומי המס של האימפריה העות'מאנית. חיו בו אז 51 בתי אב ושמונה רווקים – כולם מוסלמים. תושבי הכפר שילמו מס קבוע של 25% על תוצרתם החקלאית ועל הכנסות מזדמנות.

בשנים האחרונות היה חיזבאללה הכוח הפוליטי הדומיננטי במג'דל סלים. ישראל תקפה את העיירה כמה פעמים. ב-1993 היא הופצצה, וגם כעבור שלוש שנים. בקרבת מג'דל סלים נהרגו שלושה מתושביה בדצמבר 1997. על פי החשד – ממטען שהטמין כוח קומנדו ישראלי. בינואר אשתקד תקף צה"ל את העיירה בירי ארטילרי ובהפצצה מן האוויר וכתוצאה מכך נהרג ויסאם א-טאוויל שדובר צה"ל כינה "מפקד בכיר בכוח רדואן".

בלי חשמל, מים ולחם

על פי העיתונאי הצרפתי, בעקבות ההפצצות הישראליות הבלתי פוסקות נחשב מג'דל סלים היום יישוב "בסוף העולם". חרף האיסור הישראלי ולמרות שהתנועה בכבישים קשה במיוחד בעקבות הרס התשתיות, עלה בידי מאות מתושבי העיירה לשוב לבתיהם. השבים הקימו ועדה עממית המאגדת 18 ישובים שבסביבה. לדברי עלי יאסין העומד בראשה, "מאות הצליחו להגיע לכאן למרות שהממשלה בביירות טרם הכריזה על סיוע לחוזרים ובמציאות עגומה: כ-90% מהמבנים נהרסו או ניזוקו בהפצצות".

"ללא אמצעים אנו מנסים לתקן את מה שביכולתנו, אבל היעד הוא שאפתני למדי. מעבר למאמצים להבטיח את מגורי התושבים בבתים שניזוקו קשה, אנו חייבים לפתוח בדחיפות את המאפיות. ללא מגורים וללא לחם, לא נצליח להשיב את התושבים הביתה. כן אנו זקוקים למים זורמים ולחשמל", מוסיף יאסין. למרות הנחישות של יאסין, הסכנות האורבות לשבים הן גדולות. דובר צה"ל בערבית, אביחי אדרעי, כלל את מג'דל סלים בין 60 היישובים בדרום לבנון "האסורים לכניסה" והתושבים חוששים מההפצצות מן האוויר. יאסין סיכם: "ברור לנו שלהוסיף ולהתגורר באזור זו סכנת נפשות ומאות השבים מודעים היטב לכך. אבל כולם קשורים מאוד לאדמותיהם ולכפרים ואינם מוכנים לנטוש אותם שוב".  לחקלאים שבין השבים צרות נוספות: נפלי פגזים מסתתרים באדמותיהם ופצצות שהכילו זרחן לבן זיהמו את הקרקע ואת מקורות המים.