בעקבות ספרה של ההיסטוריונית אן אפלבאום: הלאומנים החדשים והעיוורון הליברלי

לאומנים ברחבי העולם חווים רנסנס. אנשי שוליים מהימין הקיצוני עוברים למרכז הבמה: מרין לה פן בצרפת, חבייר מיליי בארגנטינה, הרברט קיקל באוסטריה, ג'ורג'יה מלוני באיטליה, ובן גביר וסמוטריץ' אצלנו. הלאומנים החדשים כבר אינם נראים כמו גלוחי הראש או אלה המצדיעים במועל יד של המאה שעברה. משברים כלכליים וחברתיים, חולשת מעמד העובדים המאורגן, פערים חברתיים עמוקים והיעדר אלטרנטיבה מצד מפלגות המרכז-שמאל הממסדיות יצרו קרקע פורייה לצמיחה מחדש של תנועות הימין הקיצוני. אלה נארזו מחדש כמפלגות ימין פופוליסטיות אשר מצליחות להתנחל בדעת הקהל.

"הלאומנים החדשים" הוא ספרון חדש המאגד שני מאמרים שכתבה ההיסטוריונית האמריקאית אן אפלבאום. הספרון יצא לאור לאחרונה כחלק מסדרת אופק בהוצאת קרן ברל כצנלסון. המאמר הראשון שכותרתו "אזהרה מאירופה", נפתח בתיאור של מסיבת שאירחה אפלבאום בביתה לפני 25 שנים, יחד עם בן זוגה הפוליטיקאי הפולני רדוסלב שיקורסקי (כיום שר החוץ של פולין).

ערב המילניום אירחו השניים בכירים בממסד הפוליטי הפולני. אפלבאום כותבת: "כיום, כמעט שני עשורים לאחר מכן, אני אחצה את הכביש אל הצד האחר של הרחוב כדי לא להיתקל באנשים שהיו במסיבה שלי". נקודת השבר נחשפה בשנים לאחר מכן, עם הקרע שחל בימין הפולני בין הליברלים לסמכותנים – אלה גם אלה היו חבריה של אפלבאום.

ציניות, ניהיליזם ורלטיביזם

"חוק וצדק [מפלגת הימין בפולין] אימצה מערך חדש של רעיונות, שלא רק מתאפיינים בשנאת זרים ובחשדנות עמוקה כלפי שאר אירופה, אלא אף מהדהדים בגלוי סמכותנות". אפלבאום שואלת מדוע אנשי ימין ממלכתיים מלב הממסד החליטו "לדרוס את השיטה". לשיטתה, "טינה, קנאה ומעל לכל האמונה 'שהמערכת' אינה הוגנת – כל הרגשות האלו דומיננטיים בקרב אינטלקטואלים בימין הפולני". הלאומנים החדשים עושים שימוש בתיאוריות קונספירציה, כמו הטענות של טראמפ ואנשיו בדבר זיוף תוצאות הבחירות בהן הפסיד ב-2020, או תיקי נתניהו אשר "נתפרו" לטענת תומכיו בידי אליטות שרוצות לסלקו מהשלטון.

המאמר השני, "משתפי הפעולה", עוסק באנשי הממסד שחברו לימין הקיצוני כאשר האחרון זכה בבחירות ועלה לשלטון – כפי שקרה כאשר טראמפ נחל ניצחון מפתיע בבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016 (ניצחונו השני הפתיע פחות). שני סנטורים רפובליקנים מלב הממסד המפלגתי, לינדזי גרהאם ומיט רומני, הביעו אז את התנגדותם לטראמפ. אולם בעוד רומני דבק בהתנגדותו, גרהם החליט לחבור לטראמפ.

אפלבאום שואלת: "איש אחד גילה נכונות לבגוד בהשקפות ובערכים שדגל בהם בעבר. השני סירב. למה?". לדבריה, התשובה נעוצה בצורך בקרבה למוקדי כוח פוליטיים, וכן במאפיינים האישיותיים של משתפי הפעולה: "ציניות, ניהיליזם ורלטיביזם, חוסר מוסריות, סרקזם, שעמום, שעשוע – כל אלו סיבות להיות משת"פים". גם אם משתפי פעולה מתחרטים בסופו של דבר, הם פוחדים מבעלי בריתם החדשים ונתלים בכך שהצד הליברלי "גרוע יותר מהצד שלנו".

החוקר נועם גדרון כתב באחרית הדבר לספר: "הליכוד מסווג במחקר השוואתי באופן מסורתי בתור מפלגת מרכז-ימין. עם זאת, לפי נתונים שנאספו לאחרונה, מבחינת מידת הפופוליזם שלו, הליכוד דומה כיום למפלגות הימין הקיצוני יותר מאשר למפלגות מרכז-ימין אחרות באירופה".

השינוי הניכר ביותר, המסביר את השינויים שחלו במפלגת הליכוד, היא עלייתו של בנימין נתניהו לראשונה בבחירות 1996 ולאחר מכן בבחירות 2009, בבחירות 2013, ומאז בחירות 2015 באופן הבולט ביותר. הליכוד לא הפכה מפלגת ימין קיצוני מובהקת בן לילה – היה זה תהליך ארוך ומחושב שכלל גיוס משתפי פעולה ופוליטיקאים מהימין הקיצוני, ובמקביל – הוצאתם של אנשי מרכז-ימין ליברלים אל מחוץ למפלגה, כפי שנעשה עם משה כחלון ומשה יעלון.

מפספסת את הרקע המעמדי

מה אפלבאום מציעה? היא מציינת לקראת סוף המאמר השני את התפקיד של מפלגות הימין הממסדיות בשמירה על יסודות המערכת בשיתוף פעולה עם המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות נגד הימין הקיצוני, כפי שנהגו לאחרונה מפלגות שמרניות בצרפת, באנגליה ובגרמניה. אולם אין לאפלבאום פתרון למצב בו מפלגת ימין-ממסדי לשעבר כמו הליכוד הופכת מפלגת ימין קיצוני כיום, ואילו מפלגות סוציאל-דמוקרטיות כמו העבודה מצטמקות ובקושי עוברות את אחוז החסימה. במצב כזה המאבק קשה הרבה יותר.

חשוב מכך, ספרה של אפלבאום מפספס לחלוטין את הרקע המעמדי למשבר הפוליטי ולעליית הימין הקיצוני. העיוורון הליברלי המאפיין הוגים כמו אפלבאום הוא גם זה שעמד מאחורי החלטתם של בכירי המפלגה הדמוקרטית להריץ מועמדת ממסדית כמו קמלה האריס, באצטלה של גיוון תרבותי וייצוג רב-גזעי ושל פוליטיקת זהויות מאוסה שאבד עליה הכלח.

מה יועיל למעמד העובדים האמריקאי – הסובל מהעדר גישה נאותה לשירותי בריאות בסיסיים, משכר קפוא, מפערים חברתיים בלתי נתפסים ומשירותים ציבוריים קורסים – להצביע למועמדת "לא לבנה" התומכת בבזבוז מיליארדי דולרים על מלחמות אימפריאליסטיות ברחבי העולם?