עדותו בבית המשפט של ראש הממשלה הנאשם בפלילים: קורותיו של כורה פחם קשה יום

ראש הממשלה בנימין נתניהו בחר ביום הראשון לעדותו (10.12) במשפט שמנוהל נגדו להשוות את עבודתו לחייו של כורה פחם. "זו לא הנאה, לא נהנתנות", אמר והוסיף כיצד הוא נוהג לאכול ביושבו ליד שולחן העבודה בלשכתו. מיד אחר כך החל בהעלאה על נס של פועלה של רעייתו, שכירה קשת יום נוספת, פסיכולוגית ילדים בשירות הציבורי.

"להציג את החיים שלה", אמר, "את החיים שלנו, כחיי נהנתנות, זה לא סתם עוול. זו בושה וחרפה,  זה שקר מוחלט! זה אבסורד כפול!" – אמר נתניהו כשהתבקש להגיב לטענה כי הוא ורעייתו – שקיבלו מהמיליארדרים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר בקבוקי שמפניה וסיגרים בשווי מאות אלפי שקלים, ועוד טובות הנאה רבות אחרות כבגדי יוקרה ותכשיטים יקרים – הם נהנתנים.

הרי בסך הכל מדובר בשני שכירים קשי-יום. נתניהו עצמו, בן 75, בכלל גמלאי שהקדיש את חייו המקצועיים לשירות הציבורי. ראש הממשלה הצהיר כי לזכותו שעות נוספות רבות. בימי עדותו שב והזכיר שהוא "עובד 17–18 שעות ביממה", והפנה את מבטו אל השופטים "זו לא הפרזה, כבודכם".

מכל הדימויים שיכול היה לגייס, נתניהו בחר דווקא בכורה פחם, שעבודתו קשה, סיזיפית וללא תגמול ראוי, המתבצעת קילומטרים מתחת לפני הקרקע ולעיתים קרובות מסוכנת  מאוד. זו הפעם הראשונה בחייו הפוליטיים הארוכים של מנהיג הימין שהמילה "פועל" עולה על שפתיו. אך אבוי, אין כורי פחם בישראל. כך ששקיפותם של העובדים בישראל (כ-5 מיליון שכירות ושכירים) שבה אל מקומה בעולם הדימויים הפורה של נתניהו, הקרוי על פי כתב האישום "נאשם מספר1" – ראש הממשלה המכהן הראשון שמגיע להעיד כנאשם במשפט בפלילים.

מימד מעמדי ברור

יחד עם זאת, קיים מימד מעמדי בולט בכתב האישום שהוגש נגד נתניהו ובעדות שהוא מוסר בשבועות האחרונים באולם בית המשפט המאולתר במרתפי בית המשפט בשדרות ויצמן בתל-אביב. ולא מדובר במעמד העובדים, אלא בבעלי הון. כל המשפט נע סביב יחסיו של נתניהו, המכהן 17 שנה כמעט ברציפות, עם בעלי הון מקומיים וזרים.

ביום העדות הראשון הסביר נתניהו שפועלו היה בעיקר "לפתוח את שוק התקשורת לתחרות, כמו בכל שוק אחר". נתניהו גם טען שבשנות ה-90 עם פתיחת שוק הטלוויזיה לתחרות, החוקים שנחקקו הרחיקו את בעלי השליטה בערוצים המסחריים מעמדת השפעה על התוכן. ההפרדה, שנועדה לשמור ככל האפשר על עצמאות העיתונאים מהאינטרסים הכלכליים של בעל ההון השולטים בתקשורת, היא בעיני נתניהו מחסום להשלטת העמדות הפוליטיות הימניות של המו"לים על שידורי החדשות בערוצים השונים – שלדבריו "נשלטים בידי עיתונאי השמאל". נתניהו העדיף תמיד למסד קשר עם כלי תקשורת דרך הבעלים ולא ישירות עם העיתונאים.

מהעדות עולה כמו-כן כי נתניהו ניסה שוב ושוב לשכנע בעלי הון להקים כלי תקשורת חדשים או לרכוש כלי תקשורת קיימים. הוא נתן כדוגמא בעלי הון ימניים כמו מוזי ורטהיים ("קוקה קולה", בנק מזרחי טפחות ועוד), הבעלים של ערוץ 2 בזמנו, ושאול אלוביץ' (הבעלים של בזק, האתר וואלה ועוד). ורטהיים אמר לו, כך העיד נתניהו, שאינו יכול לעשות מאומה בכל הנוגע לקו הסיקור בחדשות הערוץ. אלוביץ', שלא נדרש להפרדה מבנית של אתר החדשות שהיה בבעלותו כמו בעלי ערוצי הטלוויזיה המסחריים, ניסה להשליט את רצונו אך נתקל בהתנגדות של המערכת העיתונאית, שניהלה מאבק על עצמאות ואתיקה שהגיע בסופו של דבר לכתב האישום.

שכח את מילצ'ן

נתניהו לא הזכיר בעדותו איל תקשורת אחר, את המיליארדר ארנון מילצ'ן, שגם אותו ניסה לגייס לרכישת "ידיעות אחרונות" או לכניסה כשותף בערוץ טלוויזיה שימזג את הזכייניות קשת ורשת – הערוצים 12 ו-13. לא במפתיע שיבח הנאשם מס' 1 כלי תקשורת שתומכים בו כמו "ישראל היום" של איל ההימורים האמריקאי שלדון אדלסון ובהמשך של אלמנתו מרים אדלסון, וערוץ "המורשת" 14 שבשליטת בעל ההון יצחק מירלשוילי ו"גלי ישראל" – תחנת רדיו של ההתנחלויות שאף היא בבעלות אנשי העסקים יוסי סבן וצביקה שלום, השולטים ברדיו תל-אביב וברדיו דרום.

"למשל ההופעה של ערוץ 14", אמר נתניהו בעדותו, כשהתבקש להתייחס לצעדים מוצלחים שנקט ל"גיוון התקשורת הישראלית". נתניהו לא נשאל ולא נידב מידע על  הקלות רבות בשווי של מאות מיליוני שקלים שדאג להעניק לערוץ 14 לאורך השנים. נתניהו הציג בעדותו את כל הרקב שבקשר הון-שלטון-עיתון, וזאת עוד בטרם התבררו בבית המשפט קשריו עם נוני מוזס, המו"ל של "העיתון של מדינה" – "ידיעות אחרונות". אגב, לא ממש ברורה דאגתו של נתניהו. על פי "הארץ" (22.12), מתוך 95 כלי התקשורת החדשותיים המובילים, 65, (68%) נוטים לימין. זה לא מספיק לנתניהו.