הביקורת של מנהיג קומוניסטי פלסטיני על האידיאולוגיה של החמאס ומעשיו

נעים אל-אשהב "אבו בשאר", מנהיג קומוניסטי פלסטיני ומראשי מפלגת העם הפלסטיני, נפטר לאחרונה (21.9) בגיל 95 בפראג, בירת צ'כיה. אל-אשהב נולד בחברון ב-1929.  כנער עבר עם משפחתו לגור במושבה הגרמנית בירושלים. בגיל 19 הצטרף לליגה לשחרור לאומי, בה פעלו הקומוניסטים הערבים בארץ, אשר תמכה בהחלטת האו"ם מ-29 בנובמבר 1947 לחלוקת פלשתינה-א"י שתחת כיבוש קולוניאלי בריטי לשתי מדינות, יהודית וערבית. בעקבות המלחמה ב-1948, נאלצו בני משפחת אל-אשהב לעקור כפליטים לחברון, ממנה עברו לירושלים העתיקה.

בשל פעילותו הפוליטית האופוזיציונית לבית המלוכה ההאשמי במסגרת המפלגה הקומוניסטית הירדנית, נעצר אל-אשהב. באוקטובר 1954 נאלץ לרדת למחתרת. באפריל 1957, על רקע ההפגנות ההמוניות במחאה על פיטוריה של ממשלת סֻלימאן אלנבולסי, נידון אל-אשהב ל-16 שנות מאסר, אך הצליח לחמוק מרודפיו. באוגוסט 1966 לכדו אותו שירותי הביטחון בעמאן והשליכו אותו לכלא. עם שחרורו מהכלא ביוני 1967, שב אל-אשהב לירושלים העתיקה.

מהכלא הירדני… לכלא הישראלי

בשל פעילותו הפוליטית נגד הכיבוש הישראלי, הושת עליו פעם אחר פעם מעצר מינהלי. במצטבר בילה 38 חודשים בכלא הישראלי. באוגוסט 1971, בעקבות מסע בינלאומי לשחרורו, שוחרר וגורש לחו"ל. הוא ייצג את מפלגתו הקומוניסטית בזירה הבינלאומית והיה חבר המועצה המרכזית של אש"ף. בעקבות חתימת הסכמי אוסלו במאי 1993 שב אל-אשהב לירושלים. במסגרת פעילותו הציבורית, פיתח קשרים הדוקים עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית, חד"ש וכן חוגים ואישים במחנה השלום בישראל. סייעה בידו שליטתו בשפה העברית אותה רכש תחילה בכלא.

כבעל טור קבוע ביומון "אלאיאם", היוצא לאור ברמאללה, פרסם אל-אשהב ביוני 2001 מאמר בו הוקיע את פיגועי ההתאבדות שכוונו נגד אזרחים בתחומי ישראל. לדעתו, הפיגועים איחדו את החברה הישראלית מאחורי ראש הממשלה אריאל שרון והסבו למאבק הפלסטיני הצודק בדעת הקהל הבינלאומית נזק כבד. בספר שפרסם באביב 2003 תחת הכותרת, "היבטים אחדים לדומה ולשונה בשתי האינתיפאדות", הדגיש אל-אשהב שהתרומה של אינתיפאדת האבנים 1987 לעם הפלסטיני הייתה גדולה לאין שיעור מזו של אינתיפאדת 2000.

לשבור את מעגל הקסמים של האלימות

ב-2006 פרסם ברמאללה את הספר: "חמאס – מן הסירוב אל השלטון". בחלק הראשון של הספר מתאר אל-אשהב את זיקתם של מייסדי חמאס לתנועת האחים המוסלמים במצרים. ההיסטוריון ד"ר יוסף אלגזי, חבר מערכת "זו הדרך" לשעבר, פרסם סקירות מקיפות על ספרו של אל-אשהב באתר "הגדה השמאלית". להלן קטעים מהסקירות.

מראשית דרכם ב-1928, קבעו האחים המוסלמים כי האסלאם היא בבחינת חוק כולל לסדרי העולם הזה והעולם הבא. הם התנגדו לעקרון הפרדת הדת מהמדינה ולחילוניות. לטענתם, מקור המאבק נגד הקולוניאליזם והאימפריאליזם הוא הצלב. הם ביקשו לנכס לעצמם מונופול על האסלאם, להשתלט עליו ולהציג את יריביהם כאויבי האסלאם. כך הצדיקו את פעולות ההתנקשות שביצעו במתנגדיהם. הם לא הסתירו שמטרתם היא לשים קץ למשטר המפלגות. מייסד ארגונם, חסן אלבנא, קבע שהאסלאם הוא "קוראן וחרב".

בהתייחסו לפעילות האחים המוסלמים ב-1948, אל-אשהב גילה, שנוסף למשלוח מתנדבים למלחמה בפלסטין, האחים המוסלמים במצרים עסקו בפעילות מחתרתית-טרוריסטית. לדעתם,  מהות  המאבק  הישראלי-ערבי-פלסטיני  דתית –  האסלם נגד היהדות ולאו דווקא מאבק נגד האימפריאליזם והציונות. אנשיהם ביצעו פעולות טרור נגד מטרות יהודיות במצרים, בעיקר בקהיר, בהן הרגו יהודים והרסו בתי עסק.

עוד עולה מהספר כי בשנים הראשונות של הכיבוש הישראלי בעקבות מלחמת 1967,  לא  הורגשה  פעילותם של האחים המוסלמים בשטחים הכבושים. התמונה השתנתה בשנות ה-70. תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות בשטחים הכבושים ב-1976 העלו לקדמת הזירה הפוליטית הפלסטינית גורמים לאומיים ושמאליים. במקביל, ציון יום האדמה הראשון בישראל באותה שנה הצביע על חיזוק השפעתם של הקומוניסטים. במטרה לבלום גורמי שמאל אלה, הרים ראשו האסלאם הפוליטי בשטחים הכבושים ובישראל. התעוררות זו נהנתה מתמיכה מסיבית וגלויה, פוליטית וחומרית, מצד ערב הסעודית, וכן מעידוד, לעתים לא סמוי, מצד הממסד הישראלי. באותם ימים קמה בישראל התנועה האסלאמית. ב-1979 העניקו שלטונות הכיבוש הישראלי לשייח' אחמד יאסין רישיון להקמת אגודת "אלמֻג'מע אלאִסלאמי" מתוכה צמחה תנועת החמאס.

בשנות ה-80 הציתו חסידיו של השיח' יאסין את המשרדים ואת הספרייה של אגודת הסהר האדום בעזה בראשה עמד ד"ר חיידר עבד אל-שאפי, איש השמאל. גורמים בפתח' שיתפו פעולה עם התוקפים, ואילו שלטונות הכיבוש העלימו עין מההצתה. יצוין שב-2006 הרסו אנשי חמאס חמושים את מטה הפדרציה הכללית של האיגודים המקצועיים הפלסטיניים בעזה. בשכם, השליכו אנשי יאסין מרצה מהקומה השלישית של מכללת אל-נג'אח, ובחברון התנפלו על סטודנטים מהשמאל במכללה הטכנולוגית.

השלטונות הישראליים, הנהגת אש"ף בתוניס וכן האחים המוסלמים בשטחים התייחסו לאינתיפאדה הראשונה, שפרצה בסוף 1987, כאל תופעה חולפת. כשהתברר לאש"ף ולאחים המוסלמים שטעו, הם השקיעו מאמצים גדולים כדי להשתלט עליה. האחים המוסלמים פעלו נגד ההנהגה הלאומית המאוחדת של האינתיפאדה הראשונה בשטחים. זו הייתה מורכבת מפעילים של פתח', המפלגה הקומוניסטית, החזית העממית והחזית הדמוקרטית.

הקמתה של 'תנועת ההתנגדות האסלאמית'

בינואר 1988, הקימו האחים המוסלמים בהנהגתו של השיח' יאסין את "תנועת ההתנגדות האסלאמית – חמאס". גם בשמם החדש, התמידו יאסין ואנשיו במדיניות אי-שיתוף הפעולה עם הארגונים שהנהיגו את האינתיפאדה. בכל הזדמנות הם התבדלו מהם: הכריזו על ימי שביתה משלהם והעלו סיסמאות בנוסח "האסלאם הוא הפתרון", "אדמתנו היא אסלאמית וזו ישותה"; "יהודים הסתלקו מארצנו", "על-פי הקוראן, הכחדת ישראל עובדה בלתי נמנעת". בכספים שהעבירו לידיהם ערב הסעודית ומדינות המפרץ, הקימו רשת ענפה של מוסדות רווחה ושירותים שחיזקו את השפעתם.

אל-אשהב התפלמס בספרו עם סעיפים רבים באמנת חמאס. הוא קבע שסיסמת חמאס בדבר הקמת מדינת פלסטין "מן הים עד הנהר" שירתה את המדיניות הישראלית הרשמית. לדבריו, הקיצוניות הפלסטינית הייתה בת בריתם המרכזית של ממשלות ישראל שהכריזו כי פעולותיהן נגד העם הפלסטיני הן בגדר "הגנה עצמית". במקביל, רגשות ייאוש ותסכול דחקו פלסטינים לעמדות קיצוניות.

חמאס שולל באמנה שלו כל פעילות מדינית ודיפלומטית לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על בסיס החלטות האו"ם. סעיף 13 של האמנה פוסל פתרונות שלום, יוזמות וועידות בינלאומיות שלדעתו "אינן אלא אמצעי נוסף להשלטת הכופרים על אדמת המוסלמים". "כל ויתור על פיסת אדמה מפלסטין הוא ויתור על חלק מהדת", קובעת האמנה.

לאחר שציטט פסוק המיוחס לנביא מוחמד הקורא להרוג ביהודים, יצא אל-אשהב חוצץ נגד תפישה זו והזכיר את תרומתם של יהודים המתנגדים לכיבוש למאבק הפלסטיני. הוא מנה בין השאר את ח"כ מאיר וילנר הקומוניסט שנדקר בידי מתנקש בשל התנגדותו למלחמת יוני 1967; את המשתתפים בהפגנות המחאה נגד ההתנחלויות, הפקעת הקרקעות והחומה, ואת מי שמגינים על פלאחים פלסטינים בעונת מסיק הזיתים. המסקנה של אל-אשהב: "ההיגיון הבריא אומר, שניתוק עמנו מבעלי בריתו, ולא משנה לאיזו דת או לאום הם משתייכים, משרת את האויב הישראלי ואת משענתו – האימפריאליזם האמריקאי".

בעקבות חתימת הסכמי אוסלו וכינון הרשות הפלסטינית בשנת 1994, ביצע חמאס שורה של פיגועים בתוך ישראל. בשלהי שנת 2000, הגביר חמאס את פיגועי ההתאבדות שכוונו בעיקר נגד אזרחים בתחומי הקו הירוק. אל-אשהב הצר על כך שבהמשך, לא התייצב ארגון פתח ששלט ברשות נגד פעולות אלה, אלא נגרר אחר "דרך פעולה מוטעית ומסוכנת שהסבה נזקים כבדים לעניין הפלסטיני בזירה הבינלאומית והקלה על ישראל להגביר את דיכוי ההתנגדות הלגיטימית לכיבוש. מכאן ואילך, תווית של טרור הודבקה לכל פעולת התנגדות לכיבוש".

המדיניות הישראלית של חיזוק חמאס

המנהיג הקומוניסטי המנוח סבר שסירוב חמאס להכיר בתוקפם של החלטות האו"ם ושל ההסכמים שחתמו אש"ף וישראל, גרם להרעבת העם הפלסטיני. הסירוב מאפשר לממשלת ישראל לחמוק מניהול מו"מ ענייני עם הצד הפלסטיני ולכפות מהלכים חד-צדדיים. אל-אשהב סבר שממשלת ישראל אינה מעוניינת בהפלת ממשלת חמאס ברצועת עזה ומעדיפה שתישאר על כנה חלשה ומבודדת. ישראל פעלה להחרפת העימות הפנים-פלסטיני כדי שידרדר למלחמת אזרחים.

החמאס, ציין אל-אשהב, שואף להחזיק בשלטון בכל מחיר. הוא נוהג כמו האסלאם הפוליטי השולט באיראן וכמו הטליבאן באפגניסטאן. אל-אשהב קבע, שכמה מהשינויים בסגנונו הפוליטי של חמאס מאז עלייתו לשלטון ברצועה היו מכוונים להרדים את ערנות יריביו, על מנת שיוכל לחזק את מעמדו ולבצר את שלטונו. הפונדמנטליזם האסלאמי קובע, כי מקור הלגיטימיות של כל שלטון הם הקוראן והסונה (ההלכה המוסלמית) ולא הבוחר.

"אם סעיף 17 באמנת חמאס מעלה על נס את תפקידה של האישה הפלסטינית כמייצרת הגברים, סעיף 18 מטיל עליה תפקיד נכבד בטיפול בבית ובגידול הילדים על ברכי הערכים והמושגים המוסריים השאובים מן האסלאם", ציין אל-אשהב. עוד הדגיש כי "האמנה מתעלמת לחלוטין מזכויותיהן האזרחיות והפוליטיות של הנשים".  אל-אשהב סיכם: "האמונה בדת היא דבר אחד ואילו האסלאם הפוליטי הוא דבר אחר. בתנאים הקונקרטיים בהם חיים הפלסטינים, הדת אמורה להתמזג עם הלאומיות הפלסטינית שאחת משאיפותיה היא להשתחרר מהכיבוש. ואילו האסלאם הפוליטי הוא פרויקט לתפיסת השלטון בידי קבוצה חברתית המשתמשת בדת כמסווה".

בהתייחסו לגורמי הימין בישראל, התריע אל אשהב: "גורמים אלה מהמרים על המשך מעגל קסמים של אלימות, פרובוקציות, פעולות ופעולות הנקם. צעדים ישראליים כמו כיבושם של מחנות פליטים וחיסולים ממוקדים יספקו עילות לגורמים קיצוניים פלסטיניים למעשי נקמה משלהם". עם זאת, ציין אל-אשהב בספרו, כי "חש בשינויים המתחוללים בישראל; למשל, רוב בתוכה תומך בהקמת מדינה פלסטינית, וזה כולל חלק ממצביעי הליכוד. יהיה מקום לאופטימיות אם וכאשר כוחות פוליטיים בישראל, כלומר מפלגות, יאמצו את השינויים האלה".

עוד בנושא: https://zoha.org.il/132347