חולצה עם ציור אבטיח: מקרה של הפרעה חמורה לשלום הציבור

צהרים מיוזעים ברחוב הירקון. אזרחים שטוב להם כי פסע מהניצחון המוחלט וכו' יורדים לים (בנות ישראל חסודות בחוטיני, גברברים בשורטס). ובירכתי זווית, בצל הממשי והסמלי, קבוצה קטנה, לא יותר מעשרה אנשים, חלקם עלמי ועלמות חן, חלקן – ואני בהן – מה שנקרא נשים במיטב שנותיהן, או, למען הדיוק, נשים שהעבירו את מיטב שנותיהן בהפגנות, חלמו על קצת שלווה לעת זקנה במדינתם שתרבוץ כשיה, או שמא דווקא כזאב שבע, לצד שכנתה, פלסטין, ובא השבעה באוקטובר, ובקיצור  –

עומדות להן קשישות השמאל בחביבות עם שלטים שקוראים לבריטניה להפסיק לשקול ולהצטרף אל רוב רובן של מדינות העולם שהכירו בישות הפלסטינית ותומכות בהקמת בית לעם הפלסטיני – לצד מדינת ישראל, ובשום אופן לא במקומה – והבחורונים כורזים, באנגלית ובעברית, מסרים של שלום: להפסיק את המלחמה, להחזיר את החטופים (תודה יובל הלפרין שבאת בחולצת 'להחזיר אותם הביתה') להגיע להסכם מדיני, ובשום אופן לא 'די לטבח', שלא לפגוע בשלומו של הציבור הנוהר לים, מי ברכב ומי בכפכף, ובקיצור –

נתעלם מבקבוק זכוכית שהתנפץ לרסיסים שלושים סנטימטרים ממני – נשמט למישהו בקומה שלישית – ומהקללות, הפרצופים, נידי הראש וההגדרות הפסיכיאטריות שנפלטו לעברנו פחות או יותר מפי כל מי שעבר שם וחגג את החיים –  אך ככל הנראה לא מחמת המחשבה שאוטוטו מתקפת טילים איראנית, פיגוע, או כל שאר המרעין בישין שמתרחשים ואין להם שום קשר לכיבוש כי אין כיבוש, כי יש מיטוט, ואין צווי שמונה ולא עשרה חודשי מילואים – אלא כי החיים דבש, מושלמים ממש, כלומר היו מושלמים עד לרגע שבו נקלטה ברשתית המילה –

בקיצור, מתישהו דווח למשטרה על התכנות של הפרעה לשלום הציבור, ואולי אפילו הפרעה חמורה לשלום הציבור, זה שעד להתייצבותנו כאן, בספוט, צעד לו לים על מי מנוחות – כאילו לא רק תמול שלשום הובאו חטופים למנוחות, ועוד חייל מסכן, ואולי כבר שניים – וניידת הופיעה, ובכיר משטרתי, אדיב יחסית, הצביע על הפריטים שעלולים להביא להפרעה חמורה לשלום הציבור: ראשונה בהם המילה פלסטין בעברית (באנגלית אין בעיה, הציבור לא קורא אנגלית ואפילו ייכתב השלט בצבעי הדגל ההוא, יבליג וילך לדרכו) אבל בעברית? שפת הקודש? פלסטין בשפת הקודש?! זו כבר עלולה להיות הפרעה חמורה מאוד ולכן את השלט יש לקפל לאלתר –

"עלולה?"

כך אומר השוטר הבכיר.

"אבל כרגע אין שום הפרעה."

"אבל עלולה להיות, והחוק אומר שבמקרה שעלולה, יש למנוע מראש", וכל זאת כדי לא לפגוע בשלום הציבור הפגיע עד כדי כך שגם פלח האבטיח הזעיר בשלט של סינדי, זה המצויר בקו ילדי, עשוי להוסיף לפגיעה – כמובן, בפלח שיוזמן במסעדת החוף עם גבינה בולגרית לצד בירה צוננת אין כדי לעורר חשש לפגיעה. זה אבטיח ציוני הגון וממילא דינו להיזלל.

בקיצור, על הגברת סינדי להתכבד – לא, לא באבטיח – ולמסור את השלט, או למחוק בו במקום את האבטיחון הפוגעני.

"ומה האופציה השנייה?" מתעניינת סינדי.

"להילקח לתחנה לתשאול."

עוד סינדי – סבתא בישראל – שוקלת את האופציה והבכיר עובר אל האבטיח שלי, שעם כל הכבוד לזה של סינדי, מדובר בפלח הרבה יותר נדיב ונוצץ , תחתיו כיתוב מפליל, מחווה ל 'זאת לא מקטרת'.

"עכשיו את גברת," פונה אלי הבכיר. "מה עם החולצה שלך, את מורידה או באה איתי לתחנה?"

"מורידה," אני אומרת. יש לי תוכניות ואין לי זמן לתשאולים בתחנה.

השאלה היא רק אם "להחליף פה על המדרכה זו לא הפרעה לשלום הציבור"?

"זו עלולה להיות הפרעה לשלום הציבור."

ידעתי. "אבל תסתכל, כולם פה הולכים חצי ערומים."

"שאלת, אני עונה. זאת עלולה להיות הפרעה."

הפניתי אליו את הגב, ובמהירות, שלא לפגוע ברגשותיו המשטרתיים, או בשלומו של ציבור כלשהו – אייג'יסטים? – הסרתי את חולצת האבטיח והחלפתי בחולצת 'חיים' תלת-לשונית שהבאתי איתי בתיק, כי יודעת אזרחית נפש משטרתה.

"זה בסדר?"

"יפה מאוד גברת."

"ואם עכשיו יגיע ציבור שהכיתוב בערבית לא בא לו טוב?"

"אם יהיה חשש לפגיעה בשלום הציבור אנחנו נגיב בהתאם."

אין מה לומר, המשטרה שלנו מגלה גמישות.

***

בנימה פחות היתולית: מזעזע להיווכח עד כמה האזרח המצוי שטוף מוח ותאוות נקם, בלתי מווסת, לא מסוגל להקשיב ( רק בחור אחד – "אני בא ואומר" היה משפט המילוי החביב עליו – עמד איתנו זמן ארוך. התרשמתי שהאזין אך גם כפר בעובדות שאי אפשר להתווכח איתן כמו מעמדם של השטחים הכבושים והחיים בהם בלא זכויות, פשעי המלחמה שישראל מבצעת בעזה על פי בית הדין שבהאג, מספר ההרוגים בעזה וכד')

ומקומם השימוש ב'חשש להפרעה לשלום הציבור' כשברי כי רק ציבור אחד, זה שאינו מסוגל לקבל את העובדה שלזולת עמדה אחרת, יזכה בהתחשבות. ניסיונותיי לסחוט מהבכיר תשובה לשאלה מה יעשה במקרה שבו אתלונן כי שלטי הפגנות 'הניצחון המוחלט' פוגעים בשלומי, לא הניבו תשובה.

על כל פנים, השוטרים והשוטרות שמרו עלינו יפה, היו אדיבים. אני מקווה שמחמאות אלה מפי לא יפגעו להם בקידום.

תודה למארגנות והמארגנים ולאחת ויחידה שעברה על פנינו ואמרה: תודה. אתם צודקים.