קולות המחאה בין תשעה לעשרה באב: מקינה למאבק לדמוקרטיה ונגד הכיבוש והאפרטהייד

ערב טוב באר שבע, מסא אל-ח'יר לילג'מיע. שמי אורן יפתחאל, פרופסור באוניברסיטת בן-גוריון. למרות הימים הקשים, אני שמח להיות כאן אתכם, קהל יקר, עיקש ונחוש, כדי להפסיק את המלחמה הנוראית ולשחרר את החטופים, למען השלום החיצוני והפנימי ובעד הדמוקרטיה. המאבק העיקש והמגוון שלנו בבאר שבע נותן השראה למדינה כולה.

ברצוני לומר כמה דברים ישירים, חלקם קשים, אבל חיוניים למאבק. חשוב במיוחד הקשר ההדוק בין גורל החטופים, החורבן בעזה, הכיבוש והאפרטהייד המובילים אותנו לתהום.

נתחיל באזכור התאריך הסמלי: אנחנו בין תשעה באב לעשרה בו, בין חורבן לבניין. בתשעה באב השנה יש לצערנו הרבה על מה לקונן: על פשעי הטרור של החמאס והג'יהאד שהשיתו עלינו מהלומה נוראית ממנה לא התאוששנו; על קיבוצי העוטף ועל מאות הנרצחים; על 115 החטופים הנמקים במנהרות כבני ערובה של ארגון טרור אכזרי; על מפוני הצפון והדרום להם אין בית כבר עשרה חודשים; ועל המצב הבלתי נתפס.

אך יש לקונן גם על מה שלא שומעים כמעט אצלנו: ההרס, החורבן, הגירוש והקטל הבלתי נתפס של חפים מפשע בעזה; המשך הסבל של העם הפלסטיני תחת כיבוש מעמיק;  והבדואים שנהרגים מטילים וסובלים מגל הריסות חסר תקדים בזמן מלחמה. על כל אלה חייב לקונן כל איש עם זוג עיניים ובהן דמעות וכל אישה עם לב בין הצלעות.

איך יוצאים מהתהום

הערב, עשרה באב, אחרי הקינה, קמים ומתחילים לעבוד על מחר אחר, על מקום בו כדאי, ראוי וטוב לחיות; קמים מהמחנק וממשיכים במאבק. נשאלת השאלה: איך יוצאים מהתהום? אפשר לקבל השראה בשלושה מישורים – זה האישי, זה שהוא עולמי וזה הפוליטי. נתחיל באישי, בסיפורם של קורבנות האסון שלומי מתיאס ושחר טרואן היקרים, שהשתתפו איתנו בהפגנות כמעט שנה שלמה. הם נרצחו בביתם בקיבוץ חולית ב-7.10. לאחרונה ערכנו באוניברסיטה, בהובלת עמותת 'הגר' למען חינוך יהודי-ערבי, ערב מרגש לזכרם, בו הוזכרו גם הבדואים שנרצחו ב-7.10 ולאחריו. מעבר לעצב התהומי על הירצחם, עלתה מהערב תקווה למרחב ערבי-יהודי אזרחי של דו-קיום ושלום. מרחב של חיים משותפים הוא אחד המפתחות ליציאה מהתהום, למאבק החשוב למניעת האסון הבא.

נמשיך בעולמי. אני חוקר סכסוכים שנים ארוכות. המחקרים ברחבי העולם מראים שיציאה מהתהום אפשרית. סכסוכים של מאות שנים נפתרו בעיקר דרך בניית מרחבים משותפים ושוויוניים של ארגונים, מוסדות, מפלגות, תנועות. אלה היו תנאי הכרחי לסיום מלחמות – תמיד בהסדרים. אחרי סבל נורא תמיד חוזרים לנקודת ההתחלה של חיים ביחד.

המאבק להחזרת החטופים והמאבק בכיבוש

ונמשיך בפוליטי. כדי לצאת מהבור, אנו חייבים לחבר שני מאבקים שהקהל כאן בבאר שבע מכיר היטב. המאבק הראשון הוא המאבק להפסקת אש ולעסקת חלופים; והשני  – מאבק למען הדמוקרטיה ונגד הכיבוש. המאבק להפסקת אש ולהחזרת החטופים הוא הדחוף ביותר. השקרים של הממשלה ברורים וכואבים. כולנו מבינים שבחמאס אפשר להילחם גם בעתיד, אבל לחטופים אין זמן. חייבים לעשות הכול להפסקת המלחמה, ואפילו להשבית המדינה כולה. מיותר לציין שהפקרת החטופים – פעמיים – שברה את האמון בממשלה בצורה עמוקה כל כך, שזו חייבת ללכת. לממשלה שבגדה באזרחיה אין זכות קיום.

אשר לדמוקרטיה – אגיד כאן דברים שבדרך כלל לא נאמרים, ואפילו מצונזרים, בהפגנות ברחבי הארץ. נתחיל מההכרה שהממשלה הזאת אנטי-דמוקרטית. היא נבחרה בידי מיעוט העם (48%) ומבקשת להרוס את מוסדות המדינה בשם המיעוט. אך חמור מזה: זאת ממשלת כיבוש שהוכרז בבית הדין הגבוה בעולם בהאג כבלתי חוקי. זאת ממשלה שמקדמת בין הירדן לים משטר אפרטהייד שהוא-הוא האיום הגדול ביותר הנשקף לישראל. האפרטהייד הגזעני הוא שבעה מונים מסוכן יותר מאיומי איראן או חיזבאללה: הוא מתדלק את הטרור והורס את שיירי הדמוקרטיה.

המאבק לדמוקרטיה מתקיים בנגב יום-יום. הוא מתחיל במאבק להכרה ב-33 יישובים, ביתם של מעל ממאה אלף בדואים, אזרחי המדינה, הנחשבים כלא-מוכרים. הם לא באו מהירח, אלא חיים כאן כבר מאות שנים. ובכל זאת, אין להם חשמל, מים, כביש או תחבורה. הם סובלים מ-3,000 הריסות בתים בשנה – הקף פי 5 מאשר בגדה המערבית ופי 10 מאשר בישראל כולה גם יחד! זה מצב נורא.

כמו שראינו בתקיפת הנשים מרהט שהגיעו בטעות למאחז הלא חוקי 'גבעת רונן': קו ישר מחבר בין הכיבוש, ההתנחלויות ואפליית הבדואים. ההתעמרות בבדואים היא חלק מהסכסוך ולכן  חייבת להיות גם חלק מהפתרון.

שני המאבקים נפגשים. רק סיום המלחמה וסיום הכיבוש ישיבו את החטופים וישמרו על הדמוקרטיה. לא נוותר ולא נשקוט עד שנשיג את שניהם. זה החזון שמפחיד את נתניהו וממשלתו הפושעת. זה החזון שמפחיד את המתנחלים. זה החזון שצריך לאחד את כל חלקי העם התומכים בדמוקרטיה, כלומר את רובו, נגד ממשלת הדמים הפושעת.

בסיום אחזור לשלומי מתיאס ולשחר טרואן ז"ל היקרים.  אקרא באוזניכם שיר שכתבתי לערב לזכרם שערכנו עם לעמותת הגר. דרכם מסמלת מחר אחר, בו השלום והביטחון מגיעים מאנשים כמונו כאן, שהחליטו שהשוויוני והמכבד הוא המפתח לעתיד בטוח בארץ היקרה והכואבת הזאת.

היום השמיני בשבוע

ויהי ערב ויהי בוקר היום השמיני

שמיני בשבוע

אחרי כל הזמנים, אחרי כל הידוע

במדבר באר שבע על גבעה חולית

ליד באר הרחמים,  באפלולית

יושבת הגר ( האג'ר אום אסמעיל) בוכייה

על ההפקרה, העוול ועל תהומות הנשייה

אך באותו יום השמיני לשבוע

תשמע הגר גם קול מלאך רגוע —

קחי נא את ילדך את ישמעאל

ואת אחיו יצחק אבי ישראל

ושתי מצליל ענוג העולה מן הבאר

שְתִי הגר את קולו של שחר פנימי

את הצליל הישן-חדש, השמיימי

שְתִי לשלומך ולשלומי

למען עמך, למען עמי

כי את צליליו של יחד אנושי עתיק

אף רוע בעולם לא יוכל להשתיק!

מתוך דבריו של פרופ' אורן יפתחאל בהפגנה נגד ממשלת הימין ולמען עסקת חטופים שנערכה לציון תשעה באב בבאר שבע, 10.8