מבקר המדינה: שירותי הרווחה המופרטים ללא פיקוח והתור בממתינים לדיור ציבורי גדל

תשלומי יתר על שירותים שלא סופקו; משרות שאינן מאוישות; העדר כמעט מלא של פיקוח על מסגרות חוץ-ביתיות; ושליטה של גופים ותיקים במכרזים של השירותים המופרטים. אלה כמה מממצאי דו"ח מבקר המדינה על משרד הרווחה, שפורסם לפני שבועיים (27.7).

ממצאי הביקורת מעלים, למשל, כי המשרד אינו מקזז כספים ששילם לספקים עבור שירותים שבפועל לא סופקו ועבור משרות שאינן מאוישות, וזאת בסכום שהצטבר ל-512 מיליון שקל בשנה. "היעדר השימוש של משרד הרווחה בסנקציה של הקיזוזים והמשך התשלום של המשרד עבור שירותים שהוא אינו מקבל הם למעשה העלמת עין מצד משרד הרווחה כלפי מפעילים המפירים את החוזה שנחתם עימו, ומצביעים על תלותו במפעילים אלה", נאמר בביקורת.

יותר ממיליארד שקל מתנה ל"ספקי שירותים חברתיים", קרי: תאגידים פרטיים ועמותות, זה הרבה כסף בהתחשב בכך  ששיעור ההוצאה הממשלתית בישראל על "רכש חברתי" (כך בדו"ח) מכלל התוצר הוא כ-18% (נכון ל-2021) – בין ההוצאות המשמעותיות ביותר של המדינה. אבל, שיעור זה נמוך משיעור ההוצאה הממוצע לשירותים חברתיים במדינות הקפיטליסטיות המתקדמות החברות בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) העומד על 21%  מהתוצר.

הקונצנזוס הניאו-ליברלי

בעבר הייתה המדינה מספקת שירותים חברתיים לאזרח באופן ישיר באמצעות משרדיה. אך החל בשנות ה-80' של המאה ה-20, ובהשפעת הקונצנזוס סביב המדיניות הכלכלית והחברתית הקפיטליסטית הניאו-ליברלית בקרב המפלגות הציוניות והחרדיות, מתחזקת בישראל המגמה של הפרטת שירותים חברתיים, ובמיוחד הפרטה של שירותי רווחה, חינוך, דיור ובריאות. כיום, שירותי הרווחה והבריאות ניתנים לאזרחים בעיקר באמצעות מיקור חוץ, בידי חברות פרטיות ועמותות מהן רוכש המשרד את השירות. סוג זה של הוצאה מצד משרד ממשלתי מכונה "רכש חברתי" והוא מוסדר בחוק חובת המכרזים.

בניגוד למשרדים אחרים, בחלק מהשירותים במשרד הרווחה, וביניהם כל השירותים במסגרות חוץ-ביתיות (הכוללות לינה וכלכלה של מקבלי השירותים), המכרזים כוללים תעריף קבוע מראש וידוע לכל המציעים. הגופים אמורים להתחרות על איכות וכמות השירותים הניתנים באותו מחיר ולא על המחיר לאספקתם. את השירותים הללו נותנות לרוב עמותות האמורות להיות ללא כוונת רווח, אך כשליש מהן הן בפועל חברות הגוזרות רווח ממתן שירותים אלה.

שירותים בינוניים וגריפת הון על חשבון הנזקקים

בשנת 2022 הוציא משרד הרווחה כ-36% מסך תקציבו לרכישת שירותים חברתיים חוץ-ביתיים במיקור חוץ בהיקף של כ-3.5 מיליארד שקל.  אך מניתוח הדו"חות הכספיים של 67 העמותות ותאגידים, שלפחות מחצית מהכנסותיהם מקורה בהפעלת מסגרות חוץ-ביתיות עבור משרד הרווחה, עלה כי בקרב 38% מהם, "יתרת העודפים" עולה על 100% ממחזור ההכנסות של העמותה ומסתכמת ב-725 מיליון שקל. בקרב 20% מהעמותות, יתרת העודפים עולה על 200% ומסתכמת ב-393 מיליון שקל. במילים אחרות: מתן שירותים בינוניים או גרועים תוך גריפת הון על חשבון המדינה והנזקקים.

כמו כן, למרות קיומם של מכרזים, בפועל לא מתקיימת תחרות בין המפעילים. על פי ממצאי הביקורת, 60% מהמכרזים שערך משרד הרווחה נשלטים באופן כמעט מוחלט בידי מפעילים ותיקים. לפי ממצאי הביקורת, 89% מהתשלומים עבור שירותים חברתיים שמשלם משרד הרווחה, 3.1 מיליארד שקל, משולמים למפעילים שיש להם ותק של 17 שנה ויותר באספקת השירותים למשרד. אך אין הדבר אומר שניתנים לציבור השירותים הטובים ביותר. מפקחי המשרד אינם מקבלים מידע על תוכן ההצעות שזכו במכרזים ועל מאפייניהן. גם לאגף פיקוח ובקרה במשרד הרווחה אין מידע על התוכניות הטיפוליות ועל הצוות שהציעו הזוכים במכרזים. לכן, לפי המבקר, האגף אינו מסוגל לוודא כי השירות שניתן למושמים תואם בפועל את ההצעה לה התחייבו המפעילים.

דו"ח הביקורת מצביע גם על כך שמשרד הרווחה אינו מבצע פיקוח אפקטיבי על איכות השירותים. מספר הביקורים השנתי החציוני של מפקחים במסגרות חוץ-ביתיות עמד על 3-2 ביקורים בשנה בלבד, זאת כאשר המלצת הצוות הממשלתי לטיוב אופן אספקת שירותים חברתיים הניתנים במיקור חוץ הוא לקיים 18-13 ביקורים בשנה.

שחיקה במלאי הדירות בדיור ציבורי

השחיקה במלאי הדירות בדיור הציבורי גדלה ב-30% בין  2016 ל-2022 – כך עולה גם מדו"ח מבקר המדינה שפורסם לפני שבועיים. זאת מאחר שבשנים אלה עלה מספר הדירות הציבוריות שנמכרו וירד מספר הדירות שנרכשו. זה הוביל לקיטון המלאי של דירות הדיור הציבורי. בדו"ח שהגיש תוקף המבקר בחריפות את מדיניות משרדי השיכון והאוצר.

על פי ממצאי הדו"ח, למרות שכבר במרס 2021 נתקבלה החלטת ממשלה שהורתה לגבש תוכנית רב-שנתית להגדלת מלאי הדירות על מנת להתמודד עם משבר הדיור הציבורי, משרדי השיכון והאוצר "כשלו בהכנתה", מה שהוביל להאטה בקצב רכישת הדירות.

המבקר ערך השוואה בין-שנתית בין קצב הרכישה-מכירה מ-2016 עד 2022. המבקר מצא, שבשנים 2018-2016 נרכשו 1,980 דירות אך במקביל נמכרו 4,570. עוד נמצא, כי בין 2020 עד 2022 נרכשו רק 460 דירות, בעוד שהיקף המכירה נותר גבוה ועמד על  3,500 דירות. משמעות ההקטנה במלאי הדירות הוא הגדלה ניכרת בתור הזכאים לדיור ציבורי, אשר נכון לתחילת 2023 עומד על 4,300 ממתינים (לרוב משפחות גדולות) – עלייה של 60% תוך שבע שנים.

אי-העמידה בתכנון הרב-שנתי להגדלת המלאי ולהתאמת הסיוע לזכאים יוצרת עוול כפול לממתינים לדירה: מערך הסיוע בשכר דירה הוקפא, ובמקביל אין המדינה יודעת להצביע על מספר הזכאים העתידיים, מה צפוי להיות המחסור העתידי בדירות ומהו המימון הנדרש לרכישה בהמשך של דירות עבור הזכאים, קובע המבקר בדו"ח.