דו"ח משותף של 21 ארגוני זכויות אדם בישראל: השנה ה-57 לכיבוש היא הקטלנית ביותר

נוסף להתעלמות מהפגנת האלפים שנערכה בשבת בכיכר הבימה בתל-אביב, שלא זכתה לסיקור בעיתונות הממסדית, התעלמו כלי התקשורת לחלוטין גם מציון סיומה של השנה ה-57 לכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים. והרי הכיבוש הוא אביה-מולידה של מלחמת עזה העקובה מדם.

לציון 57 שנים לכיבוש, פרסמו 21 ארגוני זכויות אדם בישראל בפעם השנייה דו"ח משותף (40 עמודים) שמטרתו להציג תמונה מקיפה של הכיבוש: "מצב הכיבוש, השנה ה-57".  בכתיבת הדו"ח לקחו חלק: במקום – מתכננים למען זכויות תכנון, בצלם – מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים, גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע, האגודה לזכויות האזרח בישראל, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, הורים נגד מעצרי ילדים, המוקד להגנת הפרט, הקרן למגיני זכויות אדם, זזים – קהילה פועלת; חקל – ברית להגנה על זכויות אדם, יש דין, לוחמים לשלום, מחסום-ווטש, עיר עמים, עמק שווה, עקבות – המכון לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני, רבנים לזכויות האדם, רופאים לזכויות אדם, שוברים שתיקה, שלום עכשיו ותורת צדק.

שנה קשה ואכזרית במיוחד

במבוא לדו"ח נאמר כי השנה ה-57 הייתה קשה ואכזרית במיוחד: לאחר הטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר, יצאה ישראל להתקפה חסרת מעצורים שבמהלכה והרגה עד כה עשרות אלפים – בהם אלפי ילדים. בנוסף מובילה ישראל  מדיניות הכוללת: הרעבה, עקירה, הרס מאסיבי של מבנים ותשתיות והעלמה של אלפים במתקני מעצר לא מפוקחים.

בגדה המערבית מובילה הממשלה הפיכה משפטית בדמות סיפוח הגדה לישראל והרחבת מפעל ההתנחלויות באופן חסר תקדים. בצל המלחמה, בוערת הגדה עקב אלימות מתנחלים בחסות הצבא, גירוש קהילות והגבלות תנועה דרקוניות. בירושלים המזרחית מאיצים את נישול התושבים הפלסטינים מאדמותיהם. באמצעות הרחבת התנחלויות ואפליה בתכנון, מקדמת ישראל ייהוד של שטחי ירושלים שמעבר לקו הירוק.

על פי הדו"ח של ארגוני זכויות האדם, גם בתוך ישראל נמצאים חופש הביטוי והמחאה ומערכת המשפט תחת מתקפה גוברת. "כולנו, הארגונים החתומים על הדו"ח, מחויבים לשינוי המציאות הקודרת המתוארת בו ומקווים שיבוא יום שבו פעילותנו לא תהיה נחוצה עוד".

אלימות משולבת של חיילים ומתנחלים

הדו"ח המשותף מציג אפוא תמונת מצב מקיפה של השלכות הכיבוש בארבעה אזורים גיאוגרפיים: האסון ההומניטרי ברצועת עזה והחשד לפשעי מלחמה של ישראל; העמקת הסיפוח והאצת הנישול בגדה המערבית; החשת מאמצי ייהוד בצד נישול האוכלוסייה הפלסטינית בירושלים המזרחית; והאצת הכרסום במרחב הדמוקרטי בישראל.

לדברי המחברים, "ארבעה נושאים אלה שזורים זה בזה, ויש להביט במשולב בנעשה בכל המרחב הנתון לשליטה ישראלית. בתוך המסגרות הנורמטיביות השונות, תֵּמוֹת זהות מופיעות בתצורות שונות: דה-הומניזציה של פלסטינים וקידום עליונות יהודית; הפרות של החוק הבין-לאומי; זילות של חיי אדם ונרמול של אלימות והרס; ניסיון להרחיב ולבסס את השליטה הישראלית בשטח באופן בלתי הפיך. אנו מפצירים בקוראים לראות את המצב לאשורו: תמונה אחת כוללת, שלה מופעים מסוגים שונים המשפיעים זה על זה."

בדו"ח נאמר מפורשות כי האסון ההומניטרי בעזה הוא מעשה ידי אדם ולא היה מחויב המציאות, גם לא בימים של מלחמה. "ישראל אחראית לאסון זה, ויש צורך דחוף בחקירת החשדות לביצוע פשעי מלחמה ובמימוש מידי של אחריות ישראל ככוח כובש כלפי האוכלוסייה בעזה. על ישראל עדיין חלה החובה למנוע את מותם וסבלם של עוד אלפי אנשים. שינוי זה תלוי בעיקר בלחץ ציבורי ובין-לאומי על ממשלת ישראל". הסיפוח וההעמקה של משטר הכיבוש בגדה המערבית הואצו מאוד תחת הממשלה ה-37 של ישראל וגברו אף יותר מאז פרוץ המלחמה. כיום, המציאות בגדה המערבית משתנה לבלי הכר בשל אלימות חיילים ומתנחלים, הרחבת ההתנחלויות ויישום שינויים מבניים ומשפטיים באופן השליטה הישראלית בגדה. במקביל, שימוש גובר במעצרים מכל הסוגים וצמצום קיצוני של חופש התנועה פוגעים בזכויותיהם של מאות אלפים.

לעיון בדו"ח המלא: https://occupationreport24.org.il/

עוד בנושא: https://zoha.org.il/130039