בצל המלחמה: רועי צאן מגורשים משטחי מרעה בדרום הר חברון בידי מתנחלים וחיילים

בחודשים פברואר-מארס 2024 תיעד בצלם כ-20 אירועים של גירוש רועי צאן משטחי מרעה בדרום הר חברון בידי מתנחלים וחיילים באמצעים שונים. "אירועים אלה הם חלק מדפוס פעולה מכוון של המתנחלים המשרת את מדיניותה של ישראל ויש להם השפעה מתמשכת ומכרעת על הישרדותן של קהילות אלה", נמסר מבצלם.

"מדינת ישראל פועלת לגרש קהילות רועים ממקומות מגוריהן בגדה המערבית כדי להשתלט על מקומות מושבן, על אדמותיהן החקלאיות ועל אדמות המרעה המשמשות אותן ולהשתמש בהן לצרכיה. הגירוש מתבצע בשילוב של פרקטיקות שלטוניות שמופעלות על-ידי גופים רשמיים כמו המנהל האזרחי והצבא, ובערוץ בלתי-רשמי, על-ידי אלימות מאורגנת והטרדות של מתנחלים. שילוב זה ננקט, בין השאר, לצמצום היכולת של קהילות אלה לרעות את צאנן כדי לפגוע בהן כלכלית – באופן שהופך אותן לפגיעות יותר ומקל על גירושן", הוסיפו. בעשור האחרון הוקמו בתמיכת המדינה אך ללא אישורה הפורמלי עשרות 'חוות חקלאיות' של מתנחלים שנועדו להשתלט על אדמות המרעה של המרחב הכפרי הפלסטיני.

מאז שבעה באוקטובר רבים מהמתנחלים המשתתפים במעשי האלימות גויסו להגנה המרחבית (הגמ"ר) בצבא או לכיתות הכוננות וחומשו בנשק צבאי וכיום לא ניתן להבחין בין פעולות שהם מבצעים בהנחיה רשמית של הפיקוד הצבאי, לבין פעולות שמתנחלים במדים מבצעים על דעת עצמם. עיקר הפגיעה מתבצע על-ידי מניעה של רעיית עדרי הצאן של הקהילות הפלסטיניות בשטחים גדלים והולכים. לעיתים מתנחלים מגרשים בעצמם את רועי הצאן באמצעות איומים ומעשי אלימות, תוך עצימת עין של הרשויות ולעיתים הם מזעיקים למקום חיילים ושוטרי מג"ב המגרשים את הרועים בתואנות שונות. חלק מהתואנות הן ביטחוניות כביכול, כגון קרבתם לכבישים המשרתים מתנחלים, למשל כשמדובר בקרקע פלסטינית פרטית. במקרים אחרים, מועלות טענות הנוגעות למעמד הקרקע, כגון אדמות מדינה שהוקצו למתנחלים, שטחי אש או שמורות טבע, שהוכרזו בדרך כלל כדי להדיר פלסטינים או טענה כללית שלא מדובר בקרקע פלסטינית פרטית.

"בלחץ האלימות והפחד ובהעדר ברירה אחרת, קהילות פלסטיניות נוטשות או מצמצמות ענפי כלכלה מסורתיים כמו גידול צאן וגידולים עונתיים שונים, אשר פרנסו את תושביהן בכבוד וברווחה במשך דורות. הקהילות מתרחקות מאדמות המרעה וממקורות המים ששימשו אותן ומצמצמות את העיבוד של אדמות חקלאיות. זאת בזמן שהרשויות מאפשרות למתנחלים לרעות צאן ללא הפרעה באדמות שישראל הכריזה עליהן כעל אדמות מדינה, בשטחי אש, וגם בקרקעות פלסטיניות פרטיות. מתנחלים רועים צאן בכל השטחים האלה, לא פעם גם סמוך לבתי הפלסטינים, מטרידים תושבים ורועי צאן, תוקפים אותם וגורמים נזק לגידוליהם החקלאיים ולרכוש אחר", הדגישו.

לדברי בצלם, אלימות המדינה – הרשמית והלא רשמית – היא חלק בלתי נפרד ממשטר האפרטהייד הישראלי השואף לייהד את המרחב בין הירדן לים. משטר זה רואה בקרקע משאב שנועד לשרת את הציבור היהודי ולכן השימוש בו נעשה כמעט רק לצורך פיתוחם והרחבתם של יישובים יהודיים קיימים ולצורך הקמתם של יישובים חדשים עבור קבוצת אוכלוסייה זו. במקביל, קוטע המשטר את המרחב הפלסטיני, מנשל פלסטינים מאדמתם ודוחק אותם למובלעות קטנות וצפופות.