היום שאחרי – מבט פלסטיני על שיקום רצועת עזה ובנייה מחדש של המערכת הפוליטית

מאז תחילת המתקפה הישראלית ופשעי רצח העם בעזה, התקיימו אינספור דיונים בשאלת "היום שאחרי". אך הפלסטינים הודרו מהרוב המוחלט של דיונים אלה, ולכל היותר ניתן להם ייצוג סמלי. הדרה זו, המעדיפה את תובנותיהם של זרים על פני המומחיות והניסיון של פלסטינים – אינה חריגה. היא ביטוי למגמה ארוכת-שנים בתכנון מדיניות החותרת לדחוק לשוליים את ההגדרה העצמית ואת אוטונומיית ההחלטה הפלסטינית. מול ונגד מגמה זו, מציע המאמר להלן נקודת מבט פלסטינית על "היום שאחרי".

מכשולים בפני השיקום

עזה התמודדה עם אתגר השיקום כבר כמה פעמים. אך בהיבטים רבים, כשלו יוזמות השיקום הקודמות לחלוטין. המצב הנוכחי מציב אתגר גדול יותר. להלן כמה מהבעיות העיקריות עמן יתמודד כל ניסיון לשקם את עזה: בעקבות המתקפה הישראלית על עזה ב-2014 ("צוק איתן") נהרסו או נפגעו כ-96 אלף בתים. עלות הבנייה מחדש הוערכה  אז ב-4 עד 6 מיליארד דולר. לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים בשטח הפלסטיני הכבוש (OCHA), בין אוקטובר 2023 למאי 2024 הרסה או פגעה ישראל ב-335 אלף יחידות דיור, שהן יותר מ-60% מיחידות אלה בעזה. עלות בנייתן מחדש מוערכת ב-20 מיליארד דולר. ב-2014 מצאו 600 אלף פלסטינים מקלט בבתי ספר של אונר"א, ורבים מהם הצליחו לשוב לבתיהם שבועות ספורים לאחר סיום הלחימה. כיום, כאשר לרוב הפלסטינים בעזה אין בית לשוב אליו – המצב חמור הרבה יותר.

בעקבות המתקפה הישראלית ב-2014, ארך פינוי 2 מיליון טונות ההריסות מעזה 18 חודשים. לפי פר לודהאמר, שהיה ראש שירות פינוי המוקשים של האו"ם בעיראק, המתקפה הנוכחית על עזה יצרה לא פחות מ-37 מיליון טונות של הריסות. כמה זמן יידרש לפינוי הרס שכזה? לודהאמר מעריך שיידרשו 14 שנים של שימוש יומיומי ב-100 משאיות. מי יספק את המשאבים והציוד הנחוצים למשימה זו? לאן יפונו ההריסות? ומי יטפל בפירוק כלי הנשק וחומרי הנפץ שנקברו תחת ההריסות? ללא פתרון של שאלות דחופות אלה, לא יוכלו הפלסטינים לשוב לאדמותיהם בבטחה.

יותר מ-70% מבתי החולים בעזה נהרסו לחלוטין. עשרת בתי החולים שנותרו מתפקדים באופן חלקי בלבד. בנייה וציוד מחדש של בתי החולים הם צורך מהדחופים ביותר. זאת נוסף לשיקום תשתיות המים, התברואה והכבישים. וישנו גם המגזר החקלאי. רבות מהאדמות ששימשו לגידול מזון הפכו אדמות בור או הוסבו למחנות עקורים. לפי דו"ח מפברואר 2024, כמעט מחצית מהאדמות החקלאיות המעובדות בעזה ניזוקו במלחמה. כתוצאה מכך, היעדר ביטחון תזונתי יהיה בעיה ממשית בשנים הבאות.

דרך לתקווה

גישה אחת לבנייה מחדש היא להתמקד בקבוצה אחת של שכונות בכל פעם. אם אנו מסוגלים לגייס משאבים לחדש עשר שכונות, לדוגמא, ניתן יהיה להביא אותן למצב סביר תוך כמה חודשים. ניתן יהיה למקד את המאמצים בשתי שכונות בכל אחת מחמש הנפות של רצועת עזה. לכל אחת מהשכונות יידרשו 20-10 משאיות ושאר הציוד הדרוש לפינוי ההריסות ולתחילת הבנייה-מחדש. נוסף לשיקום התשתיות החיוניות ביותר בשכונות אלה, ובראשן מים, בריאות ומזון, יש לתת עדיפות לתחומי החינוך והייצור. בנייה מחדש של המגזר היצרני, כולל החקלאות והייצוא, תאפשר להפחית את ההסתמכות של עזה על סיוע הומניטרי. ההשקעה בשיקום בתי ספר ואוניברסיטאות חיונית לחידוש החברה האזרחית ולשימור הידע הפלסטיני.

חשוב שחברי הקהילות המקומיות יהיו מעורבים באופן פעיל בקבלת ההחלטות ובתהליך השיקום עצמו. מעורבות זו תבטיח את הבעלות הפלסטינית על התשתיות והרכוש, תספק פרנסה לשורדי המלחמה ותחזק את תחושות ההביטחון והתקווה של הפלסטינים בעזה. קשה להפריז בחשיבותה של התקווה בזמנים אלה, לאחר שפלסטינים כה רבים איבדו הכל.

אסטרטגיה מקומית, של התמקדות באזור אחד בכל פעם, תאפשר לתושבי עזה לראות מול עיניהם אפשרות ממשית לעתיד טוב יותר. החלופה – שיקום כל הרצועה בעת ובעונה אחת – עלולה להימשך זמן כה רב עד שהפלסטינים יאבדו תקווה. ואילו זו חשובה גם כדי להשיב לעזה את בניה ובנותיה שנמלטו בתקופת המלחמה, וכדי למנוע גל עזיבה נוסף.

מי יוביל את המהלך הזה? אפשרות אחת היא להקים ועדת שיקום לאומית פלסטינית. הוועדה תורכב ממומחים מהחברה האזרחית ומהמגזר הפרטי ומנציגים ממגוון הכוחות הפוליטיים. אחת הסיבות העיקריות לכישלונו של "המנגנון לשיקום עזה" שהוקם בעקבות מתקפת 2014 הייתה – היעדר בעלות פלסטינית ומתן עדיפות לאינטרסים של מדינות זרות ושל ישראל. לכן, ועדת היגוי פלסטינית עצמאית היא תנאי-מקדים להימנעות מטעויות העבר.

אין ספק כי עזה תזדקק לסיועה של הקהילה הבינלאומית בשיקום. אף על פי כן, את תהליך השיקום חייבים להוביל הפלסטינים. תמיכה בינלאומית אינה זהה לשליטה בינלאומית. לפלסטינים ישנם הכישורים והמומחיות הנדרשים, אך אין לנו הכספים, הציוד, הגישה למקום וההגנה שנחוצים לתהליך.

נותרת עוד שאלה חשובה: מי יממן את השיקום? יש לציין כי רבות מההתחייבויות שניתנו למנגנון לשיקום עזה בוועידת קהיר ב-2014 מעולם לא מומשו. הרוב הגדול – כמעט 90% מההתחייבויות הבלתי-ממומשות – מקורן במדינות המפרץ. כתוצאה מכך, תשתיות חיוניות לא שוקמו. יתר על כן, הקהילה הבינלאומית פסימית יותר ביחס להשקעות בעזה לאחר שפרויקטים ותקציבים גדולים ירדו לטמיון שוב ושוב בעקבות הפצצות ישראליות. אין בכך כדי לפטור את הקהילה הבינלאומית מהתחייבותה לתמוך בשיקום עזה. חיוני לשלב את השיקום הפיסי בפתרון פוליטי – פתרון שיכבד את זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית ולשיבה ויגן עליהם מפני סכנה עתידית של רצח עם.

מעבר לשיקום הפיסי של עזה, יש להשקיע מאמצים בבנייה מחדש של המערכת הפוליטית הפלסטינית. יש צורך במפת דרכים פוליטית שתבהיר את הכיוון הפוליטי העתידי. נחוץ לסיים את הפיצול בין עזה לבין הגדה המערבית ומזרח ירושלים ולקיים בחירות בכל השטחים הפלסטיניים תוך פרק זמן מוגדר. לפלסטינים בעזה ברור כי המאבק בין חמאס לפתח' מזיק למאבק לשחרור לאומי, וכי פיוס בין שתי התנועות חיוני לעתיד הפלסטינים וליציבות האזור כולו.

תרגם מאנגלית וערך: אסף טלגם