סרבנות נגד הכיבוש והמלחמה: יש לפנות ישירות אל החיילים
בעוד שהצבא הוא כלי של המדינה הבורגנית, לרובם של החיילים אין אינטרס משותף עם המתנחלים או הבורגנות
במשך זמן קצר בשנה החולפת היה נראה כי לסרבנות פוליטית יש מקום לגיטימי בחברה הישראלית. נוכח הניסיונות של הימין הקיצוני ושל ראש הממשלה נתניהו לממש את ההפיכה המשפטית, "נשבר" החוזה החברתי של צבא העם, אותו ניסתה התנועה הציונית לאכוף בקרב הבורגנות החילונית הישראלית ובחלקים המסורתיים בציבור היהודי.
פרסום מכתבי הקצינים והטייסים תרם קמצוץ של תקווה כי הציונים "המתונים" יהיו מוכנים להקריב את הביטחוניזם הישראלי כדי להגן על הדמוקרטיה הבורגנית שלהם. אך בעקבות מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר הוכיחו אלה פעם נוספת, כי בשעת מבחן כולם יתייצבו לתפקידיהם ואף יהיו מוכנים להתפייס עם אותם גורמים אשר נלחמו בהם. זאת ביטאו כניסת גנץ לקבינט המלחמה והעלייה המשמעותית בפופולריות שלו בסקרים. כל עוד נמשך הכיבוש וכפתור הלחץ האדום, הקרוי "ביטחון", שריר וקיים בקרב הבורגנות החילונית, העילה של הגנה על המדינה מובילה לפשרנות עם הימין הקיצוני וגוברת על הצורך להגן על הזכויות הליברליות.
בקרב השמאל הרדיקלי בישראל, הגישה כלפי הצבא היא בעיקרה פציפיסטית. חלקה אנטגוניסטית באופן ישיר כלפי הצבא בכללותו וכלפי חיילים. גישה זו נובעת מן הניתוח לפיו צה"ל הוא צבא אימפריאליסטי המשרת את האינטרסים של הבורגנות הישראלית והבינלאומית, כשהעיקרי ביניהם הוא פרויקט הקולוניאליזם ההתנחלותי בגדה המערבית ומעבר לה. המסקנה אליה הגיעו חוגי השמאל הרדיקלי היא שיש לעודד את הסירוב הגורף לגיוס ולאתגר את המערכת הביטחונית על ידי לחץ ציבורי ובניית תנועת המונים המתנגדת לצבא.
סירוב לשירות בשטחים
מנקודת מבט קומוניסטית, מסקנות אלו נכונות רק בחלקן ואינן מתיישבות עם הגישה הלניניסטית כלפי הצבא. בעוד שהצבא עצמו הוא כלי של המדינה הבורגנית לדכא את העם ולמשטר אותו, החיילים עצמם הם מגויסים ונמנים עם מגוון מעמדות וקבוצות חברתיות, אשר לרובם אין אינטרס משותף עם המתנחלים או הבורגנות. אם נשים את עצמנו בנפרד ואפילו מול אוכלוסייה זו, אנחנו למעשה ננתק את עצמנו מן הרוב המוחלט של האוכלוסייה הישראלית ונאבד את קהל היעד אשר אותו המסרים שלנו הכי הולמים – נוער וצעירים. איננו יכולים להתעלם מן הפשעים שצה"ל מקיים בשליחות ההתנחלויות ובעלי ההון, אך התגובה שלנו צריכה להיות שיטתית ומופנית גם אל החיילים.
\האנטגוניזם כלפי הימין הקיצוני המשיחי, אותו שכחה ההנהגה הממלכתית של מפלגות המרכז, לא נשכח בקרב האוכלוסייה. המילואימניקים אשר איימו לסרב נגד ההפיכה רואים את מעלליהן של הציונות הדתית ובעלות בריתה בכנסת וזוכרים את מצב הביש של סדר הכוחות ב-7 באוקטובר. כרגע קיימת מתחת לפני השטח תנועה המתנגדת להתנחלויות ולציבורים המטפחים אותן פוליטית. תנועה זו גדלה עם כל תרגיל חדש שבן גביר וליצניו מנסים. אם כי קשה לדעת עד לאן תוביל התפתחות זו, עלינו כקומוניסטים לפעול כדי להגביר את המתקפה הפוליטית על פרויקט ההתנחלויות, כולל עידוד לסירוב לשרת בשטחים הכבושים.
סירוב לשירות בשטחים הוא בעל פוטנציאל רחב יותר כיוון שחלק גדל מהציבור הישראלי, כולל בקרב הציונים המתונים, מכיר עכשיו יותר מתמיד בנזק הביטחוני אשר ההתנחלויות מסבות למדינה ולאזרחיה, יהודים וערבים כאחד. סירוב זה גם משרת את מטרות מק"י באופן דיאלקטי שכן המכשול הגדול ביותר בצד הישראלי לשלום ולהקמת מדינה פלסטינית הם ההתנגדות והכוח הפוליטי של הציונות הדתית. בסיס הכוח של תנועה זו הוא בהתנחלויות. לכן כדי שנוכל לקדם את פתרון שתי המדינות, נחוצה תנועה ציבורית רחבה נגד הציונות הדתית שתכלול בתוכה את השמאל והמרכז הציוניים. תנועה כזו, כאשר תצמח, תוכל גם לשמש בסיס להתנגדות למלחמות אימפריאליסטיות אחרות ולא רק לכיבוש השטחים.
סירוב לשרת בשטחים הוא מרכיב אחד בקמפיין, אשר השמאל צריך להנהיג נגד ההתנחלויות והימין. זאת בלי להתעלם מצעדים אחרים שיש ואפשר לקדם כבר עכשיו. בהפגנות נגד ממשלת הדמים, אשר כבר מתקיימות והצפויות להתרחב עם ירידת עצימות הלחימה, עלינו להנהיג קו אקטיבי התוקף את הציונות הדתית ואת ההתנחלויות כפי שראינו לאחרונה אצל פעילי המפלגה בירושלים.
לספק אלטרנטיבה חברתית
הגישה שלנו לסירוב הובילה בפועל לכך שאין קול שמאלי המדבר אל החיילים – אוכלוסייה אשר כוללת את רוב הישראלים בשלב כזה או אחר בחייהם. השטח הזה הופקר לחלוטין לידי כוחות ימין קיצוני. אלה בנו לובי פוליטי משיחי חזק מאוד בקרב יחידות רבות בצבא, ואף הקימו יחידות מתנחלים משל עצמם.
בתקופת המהפכות ברוסיה (1905, 1917), פנה לנין ישירות לחיילים בצבא הצאר, אשר פשעיו היו גרועים עשרות מונים מפשעי צה"ל ואשר שיעבד עשרות מיליונים בארצות כבושות, וביצע אגיטציה פוליטית מוצלחת בקרבם. לחיילים אין בדרך כלל אידיאולוגיה פוליטית ברורה. מה שעובר להם בראש זה להשתחרר, לחזור הביתה ולקומם את החיים האזרחיים. אפשר לדבר אל שאיפות אלה בקלות בהסתמך אפילו רק על המצע הצנוע של חד"ש. אפשר ליישם אגיטציה פוליטית למען הדרישות החברתיות שלנו: חינוך אקדמי בחינם, דיור זול ורשת ביטחון כלכלית. אנשים צעירים אינם רואים ברובם עתיד שאפשר לצפות לו. חייל שדורשים ממנו להילחם ולמות למרות שעתידו מעורפל, יכול וצריך להיות איתנו.
אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il