קולות מהמחאה: כיבוש השטחים הפלסטינים והנדסת התודעה של הישראלים

דובר רבות על הנדסת תודעה. אפשר לומר שאני דור אפס של הנדסת התודעה של הכיבוש. נולדתי בשנת 1967 עם הכיבוש, גדלתי והתחנכתי בחברה שמנסה היום להנדס לכולנו את התודעה ברוח הנדסת התודעה שעשו לה – החברה הדתית-לאומית. ראיתי את תהליכי ההקצנה בחברה הזאת מתרחשים מול עיניי וחוויתי אותם על בשרי. החזון שלהם היה מאז ומעולם להשתלט בבוא היום על מוסדות המדינה ולהשליט את האידיאולוגיה שלהם. אני מודה ומתוודה שלא חשבתי שזה יקרה, ולצערי הרב  התבדיתי.

להבדיל מהחברה הישראלית החילונית, הרואה עצמה ליברלית, שהכחישה את הכיבוש בכך שניסתה להעמיד פנים שהוא עובדה זמנית, ההכחשה של החברה הדתית-לאומית הייתה אחרת: המילה כיבוש פשוט לא הייתה קיימת בלקסיקון. אני יודעת את זה מצוין כי אני נתקלתי בה לראשונה באוניברסיטה.

אחת ההצלחות הגדולות של הנדסת התודעה שהחברה הזאת עשתה לחברה הישראלית בכללותה זאת העובדה, שלאט-לאט, לאורך השנים, נעלמה המילה כיבוש מהלקסיקון הישראלי הכללי. זאת הייתה מילה שרק “השמאל הרדיקלי” השתמש בה. מילה שסימנה את מי שהשתמש בה כקיצוני. למרות שהמילה מתארת מציאות שלכאורה אי אפשר להתכחש לה, מציאות אכזרית ומביישת.

אנחנו נמצאים עכשיו על סף הניצחון המוחלט של הנדסת התודעה של הכיבוש. אני לא יודעת עדיין אם הניצחון המוחלט זה יתממש, באיזו מידה ובאיזו צורה. אני מודה שאני פוחדת מאוד. להרבה אנשים לא היה פה טוב עד עכשיו, ועכשיו יש סכנה שכמעט לכולם יהיה פה רע מאוד.

נקודת האור היחידה שאני רואה כרגע היא העובדה שהפלא ופלא, המילה כיבוש חזרה שוב ללקסיקון, ובגדול. יש “גוש נגד הכיבוש”, יש שלטים נגד הכיבוש, יש דגלי פלסטין שמתנופפים בלב ערים יהודיות או מעורבות.

העוצמה שבה מנסים למחוק שוב את המילה הזאת, להעלים אותה, רק מעידה עד כמה היא מסוכנת – עד כמה אנחנו מסוכנים. המילה הזאת היא המראה שעל הקיר, המראה שתמיד דוברת אמת. עכשיו מנסים לא רק לכסות את המראה הזאת, אלא לשבור אותה לרסיסים. אבל אנחנו לא נישבר ולא נפסיק להגיד אותה. די לכיבוש!

מתוך דברים שאמרה דבי איילון בעצרת בחיפה נגד ההפיכה, 4.6