תערוכת יצירותיו של הקריקטוריסט הקומוניסט דן לבקוביץ נפתחה במוזיאון חולון

למוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון נמסר באחרונה אוסף יצירותיו של הקריקטוריסט דני (לוסיאן) לבקוביץ, תרומת אלמנתו, שרה לבקוביץ. דני לבקוביץ היה במשך שנים רבות הקריקטוריסט של “קול העם”, העיתון היומי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית.

לבקוביץ גורש מהקיבוץ שהיה חבר בו בגלל תמיכתו במפלגה הקומוניסטית והחל לעבוד ב”קול העם” בשנת 1954 – תחילה כמחלק עיתונים ולאחר מכן כקריקטוריסט.  הקו הפוליטי של העיתון הלם את ראייתו ההומוריסטית והביקורתית של לבקוביץ. הוא צייר את הקריקטורה השבועית לעמוד הראשון ולמאמרי המערכת וכן אייר את הסיפורים במדור “קול העם לילדים'”.

עבודתו ב”קול העם” הייתה עבורו חלק מהמאמץ לשינוי  העולם  מן  היסוד ולקידום  ראייה  מעמדית  למען  שוויון ושלום. את מרבית זמנו הקדיש לפעילות פוליטית, להפצת חומרי הסברה וכרוזים ולציור כרזות ועלונים להפגנות.

לבקוביץ נולד בפריס, צרפת, ביוני 1927 להורים שהיגרו מפולין. אביו היה קריקטוריסט ופנטומימאי מוכשר שהיגר בהמשך מפריס לארצות הברית. דני גדל אצל אימו. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נשלח לפנימייה בעיר שדה קטנה. אמו נספתה בשואה והוא היגר בגפו לארץ בשנת 1947.

בחיפושיו אחר חברה שוויונית וצודקת הצטרף לקיבוץ כרמיה של הקיבוץ הארצי, שם הייתה קבוצה גדולה של צעירים צרפתים חדורי אידיאולוגיה שמאלית. בשנת 1951 נפצע קשה ברגלו ממוקש שהוטמן ליד שדות המשק. בעקבות הפילוג בקיבוץ על רקע הקמת מפלגת השמאל (שחבריה הצטרפו מאוחר יותר למק”י) , גורשו ממנו דני וחבריו ועברו לתל אביב.

לאחר הפילוג במק”י ב-1965, עזב לבקוביץ את הפעילות המפלגתית, אך נשאר איש שמאל עקבי. בשנת 1973, החל לעבוד כגרפיקאי וכאנימטור בטלוויזיה הלימודית והיה יוצרה של הדמות המפורסמת “אלפי” בתוכנית ללימוד הקריאה “בלי סודות”. לבקוביץ נפטר ב-8 בנובמבר 2002. לזכרו, הוציאה אלמנתו לאור בשנת 2006 את הספר “דני-בלי סודות”

לדברי יפעת פליישר, חוקרת במוזיאון לקריקטורות ולקומיקס, לבקוביץ נמנה עם הגל השני של הקריקטוריסטים היוצרים בישראל. “סממני הממלכתיות החדשה במדינה הצעירה, יחד עם מנהיגה בעל האישיות הדומיננטית  והציורית דוד בן גוריון, סיפקו נושאים רבים לקריקטורה הפוליטית שלו. בעבודות של דן ובתיאוריו את בן גוריון ניתן להבחין בקו הפוליטי המוקפד של ‘קול העם’ ובעקרונות החופש, השוויון והאחווה בהם האמין”, כתבה באתר המואזין.

פליישר ציינה: “יחד עם זאת הן שזורות בקלילות, שמחת חיים והומור רב, שאפיינו את אישיותו של מי שהיה במהותו סוציאליסט והומניסט צרפתי. כניצול שואה, נאחז דן במדינת ישראל בציפורניו, אך לא היסס להשחיז את עפרונו נוכח מדיניותו של בן גוריון בנושאים שונים כמלחמת סיני, יוקר המחייה, פלגנות פוליטית, שילומים, עסקות נשק עם גרמניה ותהליך קבלת ההחלטות הדומיננטי של בן גוריון”.