קולות המחאה נגד ההפיכה המשטרית: במאבק הזה אף אחד לא לבד

הגענו להפגנה מופתית בקיסריה בקרבת ביתו של ראש הממשלה נתניהו. הייתה זו הפגנה רועשת אך מסודרת, שהפכה זירת קרב עקב התנהלותו האלימה של קצין המשטרה בשטח. השתתפתי בעשרות רבות של הפגנות מתחילת המחאה, בנתיבי איילון ובמת”מ שבכניסה לחיפה, נחבלתי משוטרים וממכת”זיות, וכמו כולנו התחלתי להתרגל למה שלא אמורים להתרגל אליו.

ביום שישי (2.6) הזדעזעתי מהיחס המזלזל של השוטרים. הזדעזעתי לראות שוטרים שמסתערים לתוך המון ממושמע ומתחילים להחרים ציוד בכוחניות וללא כל אזהרה;לצפות במפגין מבועת עם פרצוף מלא דם עקב אלימות משטרתית. נחרדתי לראות נער גיבור, כפות, עיניו מכוסות, מוכנס באלימות לניידת כאילו היה איזה חפץ.

כשרואים מחזות כאלה, אי אפשר להישאר אדישים. אישית, קיבלתי גם מחמאה בדמות אסמכתא רשמית מהמשטרה שאני מפגין טוב – קנס על רעש וגם המגפון הוחרם. אך אל דאגה, אי אפשר להחרים את מיתרי הקול.

לאחר המעצרים, הגענו לתחנת המשטרה בחדרה. לשם הגיע גם אותו קצין משטרה מקיסריה. התחילו מעצרים המוניים, מחזות הזויים: הקצין עומד ואחת לכמה זמן כל מי שאצבע הקצין נעצרת עליו באופן אקראי, מתנפלים עליו השוטרים, אוזקים וגוררים אותו פנימה לתוך תחנת המשטרה. העצורים התרבו, המעצרים נעשו אלימים.

את העצורים פיזרו בכל תחנות המשטרה שבסביבה. גם בתחנות אלה התפתחו הפגנות, אליהן הגענו במהלך אותו לילה לבן. כל אחת מהן – הפגנת תמיכה מרגשת של התושבים, שרק ממחישה שבמלחמה למען הצדק והדמוקרטיה – איש לא נלחם לבד. ולבסוף, בזריחה, חזרנו הביתה לאחר שחרור מרבית העצורים. היינו עייפים, מזועזעים ממה יכול לקרות ממדינה שאיבדה את הצפון, אך גם אופטימיים. אני גאה להיות חלק ממחאה המונית זו, אני גאה בכל שאגת “דמוקרטיה”, שאני יודע שהיא תורמת למשהו שירשם בדפי ההיסטוריה.

מה שקרה ב-2 ביוני לא היה כרסום יסוד הדמוקרטיה, אלא ביס ענק. אז נמשיך למחות ללא אלימות. בצמתים, בדרכים, בגשרים ובערים, ולא נפחד. כל עוד זה חוקי, וגם אחר כך. ואני רגוע כי לא אהיה לבד – הם נפלו על הדור הלא נכון.

גל דורון

דברים בעצרת נגד ההפיכה המשטרית בזיכרון יעקב, 3 ביוני

עוד בנושא: