לא רוצים להיות עצמאים: וולט מפטרת 500 שליחים בישראל

חברת המשלוחים הבינלאומית “וולט” הציבה בשבוע שעבר אולטימטום בפני 500 משליחיה בישראל: או שיפתחו תיקים במס הכנסה כעצמאים, או שתיחסם גישתם לישומון החברה – צעד שמשמעותו בפועל היא פיטורים.

החברה, בראשות המנכ”לית ליאור אשכול, טוענת באופן ציני כי השליחים הם “עצמאים”. זאת על אף שאינם שולטים בעבודתם או בתשלום של הלקוח עבורה, ולמרות שהם מחויבים ללבוש את מדי החברה הממותגים. המודל הכלכלי הקבלני של החברה מגדיל את שולי הרווח של בעלי המניות על חשבון בטיחות השליחים וזכויותיהם הסוציאליות: כעצמאים לכאורה, משליחי וולט נשללים ימי מחלה, חופשה והבראה להם זכאים עובדים בחוק.

האולטימטום הגיע לאחר כמה פרשיות מתוקשרות של וולט ישראל מול חברות קבלן דרכן הועסקו השליחים. קבלנים אלה העלימו מס בשווי מיליוני שקלים, ואחד מהם גנב מהשליחים כספים שלכאורה הופקדו עבורם בקרנות פנסיה. חברת וולט, שתדמיתה הציבורית ספגה מהלומות בשנים האחרונות, על אף צמיחתה המהירה בזמן משבר הקורונה, מנסה להציג כיום “עסקים כרגיל” ולהוריד פרופיל  תקשורתי ככל הניתן.

השבוע נהרג שליח וולט כבן 40 בצומת הרחובות איינשטיין-לוי אשכול בצפון תל אביב. הידיעה זכתה בכותרות שוליות, כרגיל, והחברה אפילו לא פרסמה תגובה מטעמה. חיי השליח שקופים לגמרי, ואיש לא ישלם מחיר על מותו.

מקרה עצוב זה אינו מפתיע. וולט סופגת ביקורת רבה כתוצאה ממקרים חוזרים ונשנים של נהיגה פרועה מצד שליחיה, אשר מסכנת את השליחים עצמם נוסף להולכי רגל על מדרכות ובמעברי חציה. נהיגה מסוכנת זו, כפי שכתבתי בעבר ב”זו הדרך”, היא תוצאה של הניהול האלגוריתמי של וולט, המתמרץ את השליחים לבצע כמה שיותר משלוחים בכמה שפחות זמן. מנכ”לית החברה אשכול הבטיחה “להפסיק את ההתקשרות” עם כל שליח שייתפס נוהג בפראות – תגובה אופיינית למעסיקים, המטילים את האשם על העובד כפרט במקום להתמודד עם הבעיה המבנית.

אף על פי כן, נוהג המחוקק הישראלי בוולט בכפפות משי ונמנע מהטלת הגבלות חוקיות משמעותיות על החברה. בכמה ממדינות אירופה, וגם במדינות מסוימות בארה”ב, קבעו בתי משפט ומחוקקים כי על חברות “חלטורה” מסוגה של וולט להעסיק את עובדיהן ישירות. זאת, מתוך הבנה כי “התקשרות עם עצמאים” היא לעיתים קרובות כיסוי על ניצול עובדים מוחלשים, ומותירה אותם ללא הגנה וללא זכויות סוציאליות. אך בישראל עסוקה הקואליציה בבליץ חקיקה דיקטטורי, ואין לה כנראה פנאי או קשב לכמה מאות עובדים מוחלשים שיאבדו את מקור פרנסתם.

קבוצות הפייסבוק של שליחי וולט, בהשתתפות עובדים מפוטרים ושאינם מפוטרים, גדושות כיום בדיונים בין השליחים. בקרב המפוטרים יש הסבורים שאיבדו את עבודתם בגלל העסקת פליטים ועובדים זרים. גם זו שיטה קפיטליסטית ישנה-נושנה: להסית את העובדים זה נגד זה על בסיס גזעני. השליחים עוסקים אפוא במאבקים פנימיים, במקום להתאחד ולדרוש העסקה ישירה ותנאים נאותים לכולם.

בריאיון לעיתונאי “כאן” שאול אמסטרדמסקי, שעסק ברובו בהיבט הצרכני של וולט, אמרה המנכ”לית אשכול בתשובה לשאלה על רווחיות החברה: “התעשייה שלנו באופן כללי היא תעשייה עם רווחיות נמוכה”. אמסטרדמסקי אתגר אותה: “זה מצחיק לומר חברה עם רווחיות נמוכה. חברת האם שלך, ‘דורדאש’ האמריקאית, מרוויחה 300 מיליון דולר ברבעון”. אשכול השיבה: “וולט ודורדאש הן חברות צמיחה, זה אומר שהחברה לוקחת את הרווחים ומשקיעה אותם במדינות אחרות כמו גרמניה ויפן והיא מאמינה שזה יניב לה רווחים בהמשך”. כלומר, הרווחים שסוחטת וולט ישראל מעבודתם של השליחים אינם מושקעים בכלכלה הישראלית, אלא מיוצאים להשתלטות על שווקים במדינות אחרות.

אך יש אלטרנטיבה לניצול בדגם וולט: ברחבי העולם קמו בשנים האחרונות חברות משלוחים והסעות בבעלות קואופרטיבית, וזאת ביוזמה של עובדים שמאסו במודל החמסני של וולט, “אובר” ובנות דמותן. שליחי וולט אינם חייבים להיות כפופים לאלגוריתם ניהולי “חדשני”, אשר נועד להגדיל את הערך העודף שמשלשלים לכיסם בעלי ההון. אך כדי לקחת את הכוח לידיהם, הצעד הראשון הוא – להתאגד.

זוהר אלון