יום האישה הבינלאומי: קפיטליזם ופמיניזם לא ידורו בכפיפה אחת

האם הקפיטליזם מיטיב עם הנשים? שאלה זו העסיקה פמיניסטיות במשך זמן רב, והיא צפה מחדש לעתים קרובות בהקשרים שונים. בימים אלה, כאשר הקפיטליזם במצוקה, נשאלת השאלה במשנה תוקף. המחשבה הניאו-ליברלית – הנורמות, הרעיונות והמדיניות שאפשרו לתחזק את הסטטוס-קוו בארבעת העשורים האחרונים – סובלת כיום ממשבר לגיטימציה עמוק. רבים ורבות מאבדים אמון בממשלות ובקפיטליזם, ומצטרפים לתנועות אנטי-ממסדיות מימין ומשמאל.

כחלק מתנודות אלה, שוטף את העולם בשנים האחרונות גל פמיניסטי חדש, אשר בא לידי ביטוי בצורתו הגלויה ביותר בעליית התנועה החברתית “מי טו”. נשים צעירות רבות מטילות ספק במודל הפמיניסטי הליברלי השולט, הגורס כי השוויון המגדרי יושג כאשר כל אישה תעשה כמיטב יכולתה להגיע לעמדות כוח ולהשפעה במסגרת כללי החברה הקפיטליסטית. ערעור זה על הפמיניזם הליברלי משולב לרוב בביקורת אנטי-קפיטליסטית. על רקע זה, חיוני לשאול כיצד עלינו, כפמיניסטיות, לנהל את מאבקינו. במאמר זה אנסה להשיב בקצרה על שלוש שאלות לגבי הניגוד שבין קפיטליזם לפמיניזם.

האם התפשטות הקפיטליזם הועילה או הזיקה לנשים?

בהתחשב בהיסטוריה הארוכה של הקפיטליזם, קשה להשיב לכך תשובה חד-משמעית. כיצד ניתן לשקול את הרחבת האוטונומיה והאוריינות של נשים מול ונגד ניצול של עובדות ורצח של נשים ילידיות? עם זאת, אני מסכימה עם טענתו של קרל מרקס כי קפיטליזם עדיף על פיאודליזם. נשים בורגניות ואף נשים עובדות בעולם המערבי נהנות כיום מזכויות שנשים במאה ה-19 רק היו יכולות לחלום עליהן.

אך כאשר אנו חוגגות הישגים אלה, עלינו להיזהר בהסקת המסקנות. בעוד שכמה מההישגים הושגו כתוצאה מתהליכי פיתוח ורציונליזציה (שהתגבשו כמרכיב בשיטת הייצור הקפיטליסטית), רבים הם פרי מאבק פוליטי נחוש. חוקים ונורמות נגד אפליה מגדרית, זכות ההצבעה לנשים, הגנה מפני אלימות מינית – את אלה וזכויות רבות אחרות לא העניקו לנשים לשכות המסחר. הן הושגו במאבק ממושך שהובילו תנועות חברתיות, ובראשן התנועות הפמיניסטיות והסוציאליסטיות.

האם קפיטליזם ופטריארכיה קשורים זה בזו?

בעוד שחברות פטריארכליות התקיימו בטרם התפתחות הקפיטליזם, ועלולות להתקיים אחריו, פטריארכיה היא חלק בלתי-נפרד מצורת החשיבה הקפיטליסטית. כיום, הנשים במדינות המערב הן שכירות ברובן. המעסיקים מיישמים אידיאולוגיה סקסיסטית במטרה לפלג בין העובדות לבין העובדים ולנצלם. בכך מתאפשר להציג את עבודת הנשים במרחב הביתי – עבודה חיונית לקיום החברה – כפעולה טבעית שאינה קשורה לצורה שבה מאורגנת החברה.

האם קפיטליזם מעצים נשים ומקדם שוויון מגדרי?

השוק עשוי להעצים נשים, מאחר שבעלות על הון פירושה עוצמה. אם מתמזל מזלה של אישה להיוולד להורים עשירים, או להתעשר בעצמה, היא מועצמת ומסוגלת להעצים גם את בנותיה. אולם בעלות על הון היא בהכרח לא שוויונית. הנשים ברובן המכריע לעולם לא יצברו הון שיאפשר להן להעצים את עצמן. לכן חיוני לשאוף ליישום מדיניות של הפחתת העוני; של צמצום הפערים; של השקעה בתשתיות הציבוריות; של טיפוח השירותים החברתיים, ושל צדק חלוקתי. מדיניות זו לא תוכל להתממש תחת הקפיטליזם.

נהפוך הוא: במהלך העשורים האחרונים התעשר קומץ אינדיבידואלים (בעיקר גברים) במידה בלתי נתפסת. זאת בעוד שהחלק היחסי של העובדים והעובדות בעוגה הצטמצם. את הקידמה הטכנולוגית והמדעית המדהימה שהושגה בשנים האחרונות ניתן היה לתעל לשיפור איכות חייהם של ההמונים, ולהעניק להם יותר רווחה ופנאי. פיתוח שכזה היה מיטיב באמת עם נשים ומעצים אותן, אך מטרתו של ההון להמשיך ולצבור, ולא להפוך את החברה לצודקת יותר.

כפמיניסטיות, עלינו ללמוד על אודות הישגיהם ההיסטוריים של מאבקי הנשים, ולהסיק מסקנות מן העבר. עלינו להמשיך ולהציב דרישות מתקדמות ולהיאבק ליישומן. רק כך נוכל לממש את המטרות הרחבות של הפמיניזם – למען הנשים כולן.

מאנגלית: אסף טלגם