הנה הם באים: הכהניסטים החדשים

     ממשלת הימין “מלא מלא” תושבע ביום א’. למרות פרשנויות כאלה ואחרות בדבר התמהמהותו של נתניהו “לסגור את העסקה” ועל אף ההתחשבנויות הבלתי פוסקות על תיקי השרים בקרב הימין, מתבהרת התמונה: ממשלת הימין כפסע מלקום, והיא תהיה הימנית, הקפיטליסטית והמסוכנת שידעה מדינת ישראל בכל ימיה. זאת, “הודות” לכמה פנים מוכרות יותר או פחות. שמו של ח”כ ושר התחבורה לשעבר בצלאל סמוטריץ’ (הציונות הדתית) הולך לפניו, והוא נחוש להמשיך ולהוכיח את עצמו כאחד מחברי הכנסת הגזעניים והנציים ביותר שידעה הכנסת. אליו מצטרף ח”כ איתמר בן גביר (עוצמה יהודית), טרוריסט מורשע שעבר תהליך הלבנה ונרמול הדרגתי בידי התקשורת הישראלית במהלך מערכת הבחירות האחרונה.

    זוג מנהיגי הימין הכהניסטי מוכר בכל בית בישראל. מהדורות החדשות המליכו את השניים, וציירו אותם ככוכבים שהשיגו הישג פוליטי לא צפוי הם אלה שהחזירו לבנימין נתניהו את המושכות לשלטון להן ערג בגלותו. התקשורת הישראלית משדרת אפוא מסר ברור: מסרי הימין הגזעני מביאים רייטינג, בין אם בקרב צופים ימניים המייחלים ל”סדר” שישליט איתמר בן גביר כ”שר לביטחון לאומי”, ובין אם בקרב צופים שמאליים החרדים לעתידם ובוהים בחדשות הערב כבתאונת רכבת.

    הפנמת התקשורת הישראלית כי חברי הימין הכהניסטי הם אנשי השעה היא בגדר תגלית של מכרה זהב. לסמוטריץ’ ובן גביר נוספו כמעט מיד אלמוג כהן (עוצמה יהודית) ואבי מעוז (נעם), שסיפקו לא מעט ציטוטים שערורייתיים ואף החלו לעבור תהליכי נרמול בעצמם: כהן הציע באחרונה להוציא את פורום המשפחות השכולות אל מחוץ לחוק; מעוז זכה בכתבת פרופיל מחבקת למדי בחדשות ערוץ 12 (9.12). גם במצבים בהם משכילה תקשורת המיינסטרים לבקר את הפשיסטים של “עוצמה יהודית” היא מתמקדת בהשחתתם את “טוהר” הצבא, ובשאיפתם לדרדר את מערכת המשפט לשפלים חדשים.

    אך מחול השדים סביב ה”סופרסטארים” מהימין הוא אחיזת עיניים שאין כדוגמתה. העסקת הציבור בשערוריות נקודתיות והאופוזיציה המפולגת מאפשרות למו”מ הקואליציוני להתנהל בשקט מופתי. ולראייה: חוסר התקוממות הציבור. נכון לרגע זה, התקיימה הפגנה גדולה אחת בלבד נגד הקמת הממשלה. התקשורת מנחה את הציבור במידה רבה על פי מסרי הימין, והיא מסיחה את דעתו מניתוח יעיל של סכנות הממשלה העתידית. כך, למשל, מדירה ההתמקדות בכהן ובמעוז את הציבור מהיכרות עם טיפוסים מסוכנים נוספים העתידים לשלוט בו:

יצחק וסרלאוף : “מתיחת פנים” לתוכנית הטרנספר בנגב

    חבר כנסת חדש שנכנס ברשימת הציונות הדתית הוא יצחק וסרלאוף – חבר בסיעה עוצמה יהודית וממוקם במקום השני לאחר בן גביר. למרות סגנותו לראש הסיעה הכהניסט, נותר וסרלאוף אלמוני יותר מחברי כנסת הממוקמים תחתיו ברשימת הציונות הדתית, דוגמת אלמוג כהן ואבי מעוז. וסרלאוף זכה כמובן בראיונות בגופי התקשורת, אך פועלו הציבורי נותר עלום. זאת על אף שהוא צפוי להתמנות לתפקיד שר הנגב, הגליל והחוסן החברתי (לשעבר השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל).

    פירוש הדבר הוא שלווסרלאוף תהיה הסמכות לקבל החלטות לגבי חייהם של מרבית הפלסטינים אזרחי ישראל. מה תהיה מדיניותו של הכהניסט בנושא הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, למשל? התשובה לשאלה לא מסובכת. ביולי 2020 פרסם אתר “סרוגים” ראיון עם וסרלאוף שכותרתו: “אנחנו שומרים על הגחלת היהודית של דרום תל אביב”. הכתבה הגדירה אותו “דמות מוכרת ופעילה בשכונות דרום תל אביב… המתכוון לשמור על דרום תל אביב יהודית”. בדבריו בריאיון הביע את כעסו על כך ש”דרום תל אביב תהפוך לאוטונומיה אפריקאית בלב העיר העברית הראשונה”. לאחרונה (27.11) אף הציע פתרון: “אפעל להוציא את המסתננים מדרום תל אביב ויפה שעת אחת קודם”.

    וסרלאוף לא נשאל לגבי המדיניות שבכוונתו לקדם בנושא הכפרים הבלתי מוכרים בנגב. אך מדבריו בנושא דרום תל אביב, קל לנחש – דרכו היא דרך הטרנספר, והוא מתגאה בכך. ממשלות ישראל מקדמות את דחיקת תושבי הכפרים הבלתי מוכרים מאדמתם מזה שנים רבות, אך הדבר תמיד נעשה באופן ערמומי: הריסת בית ספר פה, סלילת כביש שם. כעת, יאלצו תושבי הכפרים הבלתי מוכרים להתמודד עם סכנת פינוי מוצהרת מצד ממשלה גזענית הששה לראותם מפונים תחת דגל “ייהוד הנגב”. במקביל, מינויו של ורסלאוף לא מסמן את הרפייתו ממבקשי המקלט בדרום תל אביב, שכן פורסם לאחרונה כי המשרד צפוי לקבל את הסמכות “לטפל בשכונות מצוקה”.

עמיחי אליהו: הר הבית בידיו

    ח”כ חדש נוסף מעוצמה יהודית ששמו כנראה לא מוכר לציבור החילוני הוא ח”כ עמיחי אליהו (מקום 9 ברשימה), בנו של רב העיר צפת שמואל אליהו ונכדו של הרב מרדכי אליהו, שהיה הרב הראשי לישראל ומנהיגם הדתי והרוחני של חובשי הכיפות הסרוגות. סבו ואביו של אליהו פעלו לספק הכשר הלכתי ללאומנות היהודית הגזענית, ולפשעים שביצעו הצבא והמתנחלים בשמה. כעת, צפוי הנכד להמשיך במסורת מתוקף תפקידו כשר המורשת המיועד.

    משרד המורשת פוצל לאחרונה מן המשרד לירושלים (כעת המשרד לירושלים ומסורת) ועלול להיתפס כגוף סמלי, המשמש את ראש הממשלה להעניק לחבריה משרות ויוקרה תחת מראית עין של סמכות. אלא שהשר העומד בראש המשרד דווקא בעל סמכויות מרחיקות לכת. כך, למשל, באפשרותו לשלול תקציבים מאתרי מורשת שאינם יהודיים, כמו גם מהעמותות ומהגופים האחראים לתחזוקתם. לא ברורות עדיין הסמכויות שיוענקו לשר במתכונתו החדשה. אולם ניתן לשער כי הצבת עמיחי אליהו בראש המשרד נועדה לא רק לדכא את המורשת הלא יהודית במדינה, אלא להעצים ולהעמיק את השליטה הישראלית באתרי התפילה בשטחים הכבושים.

    על כוונה זו אותת אליהו עצמו בכמה הזדמנויות. לאחרונה (27.11) מסר לאתר חדשות ערוץ 7, כי בכוונתו לקדם את בניית “בית הבחירה” (מבנה תפילה יהודי שהיה חלק מבית המקדש) בתחומי מסגד אל-אקצא. צפוי אפוא מפנה בהגדרת סמכויות תפקידו המיועד: בעקבות התקיפה הברברית של המתפללים בידי צה”ל במסגד באפריל השנה, חותרת ממשלת נתניהו שתקום לממש בו חזון משיחי של ממש.

    קשה לצפות היכן תבחר הממשלה הכהניסטית להכות תחילה. אולם דבר אחד ברור: הפגנות נקודתיות בכיכר הבימה “למען הדמוקרטיה” אינן מספיקות, ואינן מרתיעות את הכהניסטים שבשלטון. חיוני להתנגד להם בתוקף בכל מקום ובכל הזדמנות ולהתקומם נגד מתן הסמכויות לכהניסטים בחינוך, במערכת המשפט, בשטחים הכבושים ובישראל.