עובדים פלסטינים מאורגנים בשטחים הכבושים בצל האפרטהייד והניצול המעמדי

הפדרציה החדשה של איגודי העובדים בפלסטין החלה את דרכה בשנת 2007 כארגון עובדים קטן, אשר פעל לאגד את העובדים הפלסטינים בענפי החקלאות והמזון. באוקטובר 2007 פתחו בשביתה שמונים עובדים פלסטינים בחברת “סולאור”, שמפעליה נבנו על אדמה פלסטינית מופקעת. השובתים מחו נגד תנאי ההעסקה הלא-אנושיים במפעל, מהם סבלו במשך שנים. חמישה עובדים נהרגו בעת עבודתם במפעל עקב תת-התנאים וחוסר ההקפדה על הבטיחות במקום.

השביתה נמשכה שמונה חודשים, ובמהלכה ספגו ראשי האיגוד איומים מצד כוחות הביטחון הישראליים. העובדים התנגדו לניסיונות הדיכוי, ובתום שמונה חודשי שביתה פוצו בסכום של שבעה מיליון שקלים על ההתעלמות מזכויותיהם בשנים בהן עבדו. בעקבות הניצחון במאבק, התקבעה הפדרציה החדשה כארגון הדוגל בפעילות שטח ובעבודה עצמאית מאורגנת.

שני צדי הקו הירוק

הפדרציה החדשה מאגדת עובדים המועסקים בידי מעסיקים פלסטיניים וישראליים משני צדי הקו הירוק (למעט עזה וירושלים, שם מקשה המדיניות הישראלית על פעילותה).

ניסיון הפדרציה לאגד עובדים פלסטינים בחברות ישראליות נתקל בכמה אתגרים. ראשית, איגודי העובדים הפלסטיניים החזקים ביותר מונהגים בידי מפלגות פוליטיות, ובשל כך נענים לקו הפוליטי שהן מציבות. יחסים אלה משפיעים לרעה על העובדים ועל המאבק למען זכויותיהם. כתוצאה מכך, איבדו העובדים את אמונם באיגודים הוותיקים. לכן, חלק הארי בפעילותה של הפדרציה החדשה הוא בנייה מחדש של אמון העובדים בחשיבות ההתאגדות ובמאבק להשגת זכויותיהם.

 אתגר נוסף הוא הגבלות התנועה הדרקוניות שמטילה ישראל על האוכלוסייה הפלסטינית. בגללן מתקשים חברי האיגודים החדשים לגשת לעובדים במקומות עבודתם בישראל ובהתנחלויות. הדבר מקשה על חשיפת תנאי העבודה של העובדים הפלסטינים ופוגע בתקשורת עמם. למרות זאת, מאז הקמתה איגדה הפדרציה החדשה 15,000 עובדים פלסטינים המועסקים בישראל ובפלסטין. נציגי הפדרציה מקפידים לפגוש את העובדים הפלסטינים במחסומים הצבאיים ובמעברי הגבול, אותם הם חוצים יום-יום בדרכם למקום עבודתם ובחזרה ממנו.

מערכת ההיתרים

הנפקת היתרים היא האמצעי העיקרי בו נוקט משטר האפרטהייד הישראלי לסחיטת העובדים הפלסטינים בפרט, והאוכלוסייה הפלסטינית בכלל. ישראל מווסתת בנוקשות את הנפקת ההיתרים כדי למנוע את התנגדות הפלסטינים התלויים בעבודה בישראל למחייתם.

עובד פלסטיני המעוניין לעבוד בישראל חייב לקבל אישור העסקה ממעסיקו. כדי להשיג את האישור משלם המעסיק אגרה למשרד העבודה בשם העובד, ולאחר מכן מנכה את הסכום ממשכורתו. אף על פי כן, ישנם מקרים בהם מבקש המעסיק מהעובד הפלסטיני להשיג את ההיתר באופן עצמאי. הדבר מאלץ את העובד לרכוש היתר באופן לא חוקי מספסרים פלסטיניים וישראליים המרוויחים הון. פועל פלסטיני הרוכש היתר עבודה מספסר עשוי לשלם עבורו עד 2,000 שקל.

פלסטיני המבקש לעבוד באזורי התעשייה בהתנחלויות מחויב בהיתר מהמינהל האזרחי, אותו מאשר השב”כ. כמחצית מהעובדים הפלסטינים בהתנחלויות ובישראל לא מצליחים להשיג היתרים, ונאלצים לעבוד בצורה מסוכנת ולא חוקית. מסורבי ההיתרים לרוב מסומנים כאיומים ביטחוניים על ידי השב”כ. זאת, בדרך בכלל עקב פעילותם או פעילות בני משפחתם נגד הכיבוש.

פלסטינים המצליחים להשיג היתרי עבודה לא יכולים לדרוש את זכויותיהם מהמעסיק, כיוון שההיתרים עלולים להתבטל בכל רגע. כאשר עובדים חסרי היתר מעזים לדרוש את המגיע להם מהמעסיק, הם לרוב מפוטרים ללא כל פיצוי. בדרך כזו או אחרת, מערכת ההיתרים מכריחה את העובדים הפלסטינים לעבוד תחת פיקוח, כפיפות ותנאים מחפירים.

פלסטינים המועסקים בידי פלסטינים בגדה המערבית מתמודדים עם אתגרים אחרים. היעדר אכיפת חוקי העבודה בידי בתי המשפט הפלסטיניים פוגע במוטיבציה של העובדים לדרוש שכר הוגן ותנאי עבודה ראויים. השהיית פעילות הפרלמנט הפלסטיני ב-2007 ביטלה את האפשרות לתקן את חוקי העבודה הקיימים או לחוקק חדשים. מאז, אישור חוקים חדשים תלוי בצמרת הרשות הפלסטינית ובנשיא מחמוד עבאס. בשנה בה הופסקה פעילות הפרלמנט הפלסטיני, מונה לתפקיד ראש הממשלה סלאם פיאד. זה קידם רפורמות ניאו-ליברליות בחסות ארצות הברית. המדיניות החדשה הטיבה בעיקר עם אנשי העסקים הפלסטינים.

מערכת הדיכוי התלת שלבית הישראלית

מדיניות הקולוניאליזם הכיבוש הצבאי והאפרטהייד בה נוקטת ישראל שחקה את הכלכלה הפלסטינית. מדיניות זו מוכיחה כי האג’נדה הקפיטליסטית הגלובלית מצטלבת עם השימוש במערכות דכאניות. הרשות הפלסטינית השולטת בארגון לשחרור פלסטין (אש”ף), מתפקדת כשומרת האינטרסים הניאו-ליברליים בפלסטין. האינטרסים של אוכפי המדיניות הניאו-ליברלית ברש”פ סותרים את הפרויקט הפלסטיני לשחרור לאומי.

בתוך כך, אחיזת ישראל בכוח העבודה הפלסטיני מאפשרת לה לגדוע את ההתנגדות הפלסטינית ולהעמיק את מפעל ההתנחלויות בגדה המערבית. זאת ועוד, דיכוי העובדים בידי ישראל מאפשר לה לגזול אדמות ומשאבים טבעיים החיוניים לפיתוח הכלכלה הפלסטינית.

מאנגלית: זוהר אלון

עוד בנושא