אני מצביע חד”ש-תע”ל בגלל השותפות היהודית-ערבית והמאבק בכיבוש

בבחירות שיתקיימו מחר אני מצביע חד”ש-תע”ל. יש לי ביקורת על חד”ש, לדעתי המחשבה המדינית קצת קפואה, אוקראינה ועוד. גם אם אני לא מקבל את הטענה שהיא קשרה קשר נגד בל”ד, נדמה לי שבהתנהגות יותר חכמה ופחות כוחנית, הפיצול הזה היה יכול להימנע.

יחד עם זאת, המחשבה שחד”ש תמצא את עצמה מחוץ לפרלמנט היא בלתי נסבלת בעיני. המפלגה הקומוניסטית עשתה טעויות לאורך השנים, אבל אי אפשר לקחת ממנה את התרומה העצומה שלה להתנגדות לדיכוי העם הפלסטיני ולעליונות היהודית בתוך גבולות ישראל, ומעבר לקו הירוק. לפי הסקרים, היא במקום מסוכן, ולכן אני מרגיש חובה לתת לה את קולי כדי שתעבור את אחוז החסימה.

לא פחות חשוב: לקול הפלסטיני הברור שלה, קולו של העם המדוכא, מתלווה ההכרה שהיא פועלת בתוך מגרש פוליטי, שהיא לא מדברת רק אמת לכוח, אלא גם כוח לכוח, ולכן היא מחפשת שותפים בתוך הזירה הפוליטית, תוך שמירה על הערכים שלה. השותפים האלה, גם אם הם טועים מאוד – כמו שקרה בממשלה האחרונה – נמצאים בצד השמאלי של המפה, כי האמירה ש”כולם אותו דבר” היא לא נכונה בעיני. בן גביר הוא לא זהבה גלאון. ולכן עם הפרטנרים הפוטנציאלים האלה צריך לקיים דיאלוג, כל עוד לא שוכחים את המטרה: סיום הכיבוש ושוויון. וחד”ש לא שוכחת.

המושג שותפות יהודית-ערבית אולי נשחק, אבל כן, יש חשיבות עצומה למאבק משותף למען שוויון וסיום הכיבוש. חד”ש ומק”י מחויבים לדרך הקשה והממש לא מובנת מאליה הזו במשך עשרות שנים, אף שחבריה מודעים היטב לחוסר הסימטריה המובנה במצב של עליונות יהודית. בין אם נרצה או לא, הפלסטינים והיהודים החיים בתוך גבולות ישראל הריבונית (ואני מוסיף גם בין הירדן לים) שותפים לגורל. חד”ש הוא ביטוי של שותפות לגורל על בסיס שוויון, ללא עליונות, ללא דיכוי, ללא זכויות יתר.

כמו כן, בכל המאבקים החברתיים – זכויות עובדים, שכר מינימום, מדינת רווחה – חד”ש נמצאת תמיד בצד הנכון של המשוואה. יחסית לכוחה הקטן ולעובדה שמעולם לא הייתה בקואליציה – פרט מהיותה חלק מגוש חוסם בימי רבין, היתה לה תרומה משמעותית בחקיקה חברתית. חשוב שהכוח שלה יישמר ויגדל. ואם לא חד”ש-תע”ל, תצביעו למפלגות המחויבות לסיום הכיבוש והאפרטהייד.

עוד בנושא