מתנחלים תקפו חקלאים פלסטינים אולם דווקא המותקפים נשלחו למעצר

היום ישבתי באוטו מחוץ לבית המשפט הצבאי במחנה עופר, ובכיתי. זו פעם שנייה שחוסר האונים, העוול המזוקק, משתק אותי עד בכי. בפעם הקודמת, במרץ האחרון, שבר אותי מעצרו של נידאל. אז, למרות ובניגוד לחמש החלטות שחרור, הוא הוחזק 16 ימים מאחורי סורג ובריח. בדיעבד גיליתי שנולדה לו בת בתקופה הזו.

גם במקרה של נידאל, כמו זה של חאפז [הורייני], היה לנו סרטון. כזה שמתעד קבוצה של מתנחלים מבעירים צמיג באדמה הפרטית של משפחתו בסוסיא ומיידים אבנים לעבר ילדיו. אבל רק נידאל נעצר, התיק נגד המתנחל נסגר ללא פעולות חקירה. נידאל, הפלסטיני, הוא גם היחיד שהועמד לדין: תקיפה הגורמת חבלה של ממש. המשפט מתנהל.

כמו אז, גם היום הוחלט שחאפז יישאר במעצר לחמישה ימים נוספים, לפחות. כחמישה מתנחלים רעולי פנים פלשו לאדמתו הפרטית עם אלות, מוט ברזל, ואם-16 הם התקדמו לעברו והחלו לתקוף. אחד מהם, ממרחק אפס, הניף את מוט הברזל. השני התקרב עם האלה. סכנה ברורה, מוחשית ומיידית לחייו. ובלי השפה המשפטית וההתפלפלות – הוא היה פסע מלהירצח. ״ראיתי את המוות מול העיניים שלי״, סיפר לי כשפגשנו אותו בחדר הגבס בסורוקה. תוך כדי שהתגונן, הדף חאפז את המתנחל התוקף, שנפצע ואושפז. שתי ידיו של חאפז נשברו מהמכות שחטף. אבל ידיו השבורות, גילו (52) וסרטון של 23 דקות שכל מי שרואה מבין מייד מי התוקפים ומי המותקף, לא סייעו לו. הוא יישאר במעצר עוד 120 שעות לפחות. במקביל, חלפו שלושה ימים מאז האירוע ואף אחד מארבעת המתנחלים שתקפו אותו לא נחקרו עד עכשיו. לא באזהרה, לא במעצר, לא בכלל.

בדיון היום תכננתי לטעון שישנה אכיפה בררנית בין מתנחלים לפלסטינים. איפה ואיפה באכיפת החוק. חשבתי שיש לי טענה משפטית וערכית חזקה. אבל אז השוטר אמר שהמשטרה פנתה לביהמ״ש כדי להוציא צו מעצר נגד המתנחל התוקף. ואני, ביני לביני, צחקתי או התכווצתי – לא זוכרת. צו מעצר? בית משפט? באמת? אה, נכון! החוק הפלילי בישראל – שחל גם על מתנחלים בשטח הכבוש – מבכר מעצר בצו. החוק הצבאי, לעומת זאת, זה שחל על הנתינים הפלסטינים, מאפשר מעצר של 96 שעות בהחלטה של קצין משטרה. אז מסתבר שבזמן שאני פה בעופר בדיון הארכת המעצר, כב׳ שופט ביהמ״ש השלום בירושלים סירב להוציא צו מעצר נגד מתנחל משום שאין ״מספיק ראיות״ המצדיקות את הוצאת הצו בהיעדרו.

לפני שלושה ימים, אחרי מעצרו של חאפז, פלש צבא הכיבוש לתוואני, כפרו. רימוני גז והלם הושלכו לכל עבר במשך שעות. החיילים פרצו לבתים ומכל משפחה נעצרו כמה גברים. בחצר הכפר עמד קפטן יאסין מהשב״כ ותחקר אותם שעות, מול עיניהם המבצבצות מהחלונות של ילדיהם. שם לא היה צריך להוציא אף צו מעצר. (ואגב ילדים – הילדים של ח’רבת טובא, שכנתה של תוואני, לא הגיעו לבית ספרם אתמול. למה? ״כי מתנחלים״).

לא השלמתי עם החלטת בית המשפט להאריך את מעצרו של חאפז בחמישה ימים. הגשתי ערר וחיכיתי שייקבע דיון. מהר מאוד קיבלתי החלטה שכזה באמת נקבע – לעוד שלושה ימים. יום אחד לפני תום תקופת ההארכה. למה? כי המשטרה לא יכולה להגיע לדיון. למה לטרוח, בסה״כ חירותו של נתין. אומנם שבור ידיים, מבוגר, שעבר התקפה ברוטלית וטראומטית, אבל בסה”כ עוד נתין.

הרבה מדברים וכותבים על ״שלטון אחד – שתי מערכות חוק״, ונמאס, נמאס… אז, ישבתי, באוטו, מחוץ לבית המשפט הצבאי במחנה עופר, ובכיתי.

עוד בנושא