מרצה העזה ללמד על כיבוש השטחים הפלסטינים במכללה למינהל בראשון לציון ופוטרה

"זו הדרך" ראיין השבוע את ענת רימון-אור, ד"ר לחינוך, מרצה מוערכת וחברה בארגון אקדמיה לשוויון. רימון-אור פוטרה מעבודתה כמרצה במכללה למנהל בראשון לציון עקב דעותיה הפוליטיות. סיפורה של רימון-אור הוא סיפורה של האקדמיה הישראלית בשני העשורים האחרונים: מתקפה ניאו-ליברלית חוזרת ונשנית על חופש הביטוי, הלשנה על מרצים ביקורתיים ומוערכים וגיבוי גורמים קיצוניים מתוך ומחוץ לאקדמיה. להלן הריאיון:

באילו מוסדות לימדת ומהי שיטת הלימוד שלך?

    השתלבתי במחלקה ללימודי חינוך במכללה למנהל בראשון לציון, ובמקביל לימדתי במחלקה לחינוך במכללת אור יהודה. אור יהודה היא מכללה פרטית, ויש בה חוג משגשג לחינוך. ההנהלה שם מספקת גיבוי לסגל לקדם פלורליזם בכיתה, דואגת לגיוון ומעניקה למרצים חופש מוחלט.

    כאשר אני מלמדת, אני מנסה לתרגם את החומר למציאות הפוליטית בישראל. למידה משמעותית בעיני היא למידה משנת תודעה, ואני רוצה שהסטודנטים יחשבו: 'למדתי משהו וכתוצאה מכך אני תופס את המציאות בצורה אחרת'. למשל, כשאני מלמדת מהי טענה אמפירית, אני שואלת, האם הטענה 'יש כיבוש' היא אמפירית או לא. מדוע לעסוק בכיבוש בכיתה? משום שזה הנושא בו קיימת הכי הרבה בורות בקרב הציבור היהודי בישראל.

סטודנטים פנו לעיתונות עקב התכנים בשיעורים?

    במכללת אור יהודה דיווחו רק על פעולות פוליטיות שעשיתי מחוץ למכללה. אישית, הייתי מאוד ברורה בעניין ומעולם לא הסתרתי את מעורבותי הפוליטית. ועדיין, הסטודנטים מעיינים ברשימות ההלשנה של "אם תרצו" (ראה עמ' 3), ומגיעים למידע הזה בעצמם. במכללת אור יהודה היה אמון מלא בין המרצים לבין ההנהלה – קיימנו שיחות קבוצתיות עם המנהלים וכך פתרנו כל בעיה שעלתה. אני מאמינה שכיבדו אותי משום ששיטת הלימוד שלי חדשנית.

ספרי על מה שקרה במכללה למנהל בראשון לציון…

    לימדתי קורס בפני 80 סטודנטים, ו-70 מתוכם רצו במרחב דיון פעיל. לעומת זאת, 10 סטודנטים התלוננו להנהלה בטענה שאני גורמת לפילוג בין סטודנטים יהודים לערבים. במהלך אחד השיעורים, החלו חברי קבוצה זו להעליב סטודנטית ערבייה והיא יצאה מהכיתה בבכי. בעקבות המקרה, קיבלתי יחד עם שתי מרצות ביקורתיות נוספות זימון לשימוע. אחת המרצות (עירית קינן) הודיעה בתגובה על עזיבתה, ולאחר מכן פוטרו יתר המרצות הביקורתיות. בכך, למעשה, חוסל החוג לחינוך במכללה. בסוף סמסטר א' פתחתי קבוצת ווטסאפ, אליה צירפתי את כל נציגי הוועד היציג ואת כל נציגי הוועד האלטרנטיבי, כדי להחליט יחד כיצד לפעול מול ההנהלה. חברי הסגל בחוג לחינוך לא היו מיוצגים, ומי שמנעה זאת מאיתנו הייתה העוזרת של ראש החוג. במשך חצי שנה היא מנעה מאיתנו להתאגד, וזאת שעה שידעה כי מכתבי הפיטורים שלנו כבר הוכנו. כעבור חודש לאחר השימוע, הצעתי למכללה הסדר פרישה אותו קיבלו בברכה כדי להימנע מסקנדל.

ואז התחילה ההסתה של הצל נגדך?

    אתר בשם "מיינט ראשון לציון" פרסם כתבה תחת הכותרת: "המרצה שתומכת בפיגוע באלעד". כמעט אבסורד לציין כי מעולם לא תמכתי במעשי אלימות מכל סוג בתוך הכיתה או מחוץ לה. גם בשיעור עצמו, לא אמרתי שיש להבין את הפיגוע. בשונה מכך, טענתי שחשוב תמיד להבין את מכלול המניעים – גם בצד הפלסטיני. לאחר שלושה ימים, פרסם "הצל" (יואב אליאסי) קטע וידאו מתוך ההרצאה, וכינה אותי "המרצה שתומכת בדעא"ש". תגובת המכללה למנהל העניקה לו גיבוי בטענה שהמכללה מגנה תמיכה בפיגועים.

באילו פרויקטים את מעורבת בימים אלה?

    לאחר שעזבתי את המכללה למנהל, הצטרפתי למרכז הלמידה האלטרנטיבי "בית הלמה". מטרת המקום היא להעניק חינוך באופן דומה לשיטה בה לימדתי במכללת אור יהודה. בין היתר, אנחנו מעבירים תוכניות הכשרה מיוחדות למרצים ולמרצות שנפלטו ממערכת החינוך על רקעים אנטי-דמוקרטיים. מטרתנו – להכשיר חינוך אלטרנטיבי על בסיס פלורליזם ודמוקרטיה בתוך בית הספר ומחוץ לו.

    מהמכללה למנהל בראשון לציון נמסר בתגובה: "העסקת המרצה המצולמת בסרטון שעלה לעמוד הפייסבוק של 'הצל' – ענת רימון-אור הופסקה עוד בטרם מקרה זה. ענת סיימה את עבודתה במכללה למנהל בסמסטר האחרון, ואין קשר בין המקרה לבין סיום עבודתה".

עוד בנושא