חשיבותה של אמנת איסטנבול במאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים 

    מאז כניסתה לתוקף בשנת 2014, מייצגת אמנת איסטנבול את המדד הבינלאומי המקובל לגבי התמודדות עם אלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה. היום חתומות על האמנה למעלה מ-40 מדינות, ולמעלה מ-30 כבר אשררו אותה, וביניהן איטליה, צרפת, ספרד, מולדובה וסלובניה.

    בעוד שאין למועצת אירופה סמכות לאכוף את האמנה, היא מפעילה גוף מפקח האוסף מידע ודיווחים תקופתיים מן המדינות החתומות. שיתוף הפעולה בין המדינות לבין מנגנוני ידע נוספים, הוביל ליצירת מערכת השוואתית חשובה שמשרטטת את האופן שבו מיושמת האמנה ואת השפעתה בכל העולם. בנוסף, מפעיל הגוף המפקח תהליך הערכה והפקת לקחים כמשוב לצעדים הקונקרטיים למיגור האלימות כלפי נשים בכל מדינה. באופן זה, יודעות המדינות החתומות מה עליהן לשפר או לתקן כדי שהמצב בהן ייתאם את העקרונות שהאמנה מבטאת.

    אמנת איסטנבול היא ביטוי של סולידריות, ותרגיל בשיתוף פעולה בינלאומי במיגור מגיפת האלימות כלפי נשים בעולם כולו. הגוף המפקח של אמנת איסטנבול (GREVIO) פרסם בשנה שעברה סקירה של דרכי ההתמודדות של המדינות החתומות על האמנה עם העלייה הנוראית בשיעור האלימות כלפי נשים בתקופת הקורונה והסגרים. כזכור, הנשים שהיו סגורות בבתיהן וקורבנות לאלימות נותרו ללא מענים חיצוניים כמו מקלטים. הסקירה שנעשתה קיבצה מגוון צעדים שבהן נקטו מדינות כדי לתת מענים טובים ויעילים להתרחשויות בזמן אמת.

    תקופת הקורונה היא מקרה מבחן לאפשרות של אמנת איסטנבול לספק כלים יעילים והשוואתיים למאבק באלימות כלפי נשים בעולם. היום אנחנו יודעות, כי המדינות החתומות על האמנה התמודדו עם האלימות בצורה טובה יותר. זאת משום שהן הפעילו מנגנונים מסונכרנים ומשותפים, ומשום שהייתה בהן מודעות גבוהה יותר למתרחש אצלן ובמדינות נוספות. כך הצטיירה תמונה כוללת של הבעיה וגם התבהר שהפתרון הוא מאבק משותף ובינלאומי.

פרופ' רות הלפרין-קדרי היא ראשת מרכז רקמן לקידום מעמד האישה שבאוניברסיטת בר-אילן 

קראו עוד בנושא