fbpx

הקרמלין קיווה לניצחון מהיר באוקראינה, אך נתקל בקשיים משני צדי הגבול הבינלאומי

הפלישה של פוטין לאוקראינה זעזעה את אזרחי אוקראינה ורוסיה כאחת

ב-24 בפברואר חרץ המשטר הפאשיסטי ברוסיה את דינו. באותו יום לפנות בוקר, במיטב מסורת הבליצקריג, נפתחה הפלישה בהפצצות מסיביות על ערים ובמתקפה קרקעית מכל החזיתות. זה הזכיר את  פרוץ מלחמת העולם השנייה לפני 80 שנה. הפלישה של פוטין לאוקראינה, במטרה לכבוש את המדינה ולכונן בה משטר בובות, זעזעה את אזרחי אוקראינה ורוסיה כאחת, שלרבים מהם יש קרובי משפחה וחברים מצדו השני של הגבול.

מאז התפרקות ברית המועצות מצויה הכלכלה הרוסית בדעיכה מתמדת. זאת כתוצאה משלושים שנות שחיתות, הפרטה והרס של התעשייה המקומית. בעלייה מתמדת, לעומת זאת, מצויים העוני והפערים. הסיכוי להתעוררות מהפכנית באוכלוסייה התחזקה גם על רקע האירועים האחרונים בקזחסטאן, שם דיכאו הצבאות הרוסי והקזחי מרידה עממית. המשטר הנוכחי ברוסיה אינו מסוגל להתמודד עם הבעיות הפנימיות במדינה, ולכן בחר בהתפשטות צבאית – כדרכו של משטר אימפריאליסטי. אך גם דרך זו כושלת.

בפני משטר פוטין נותרו פתוחות שתי אפשרויות: לסגת ולהודות בכישלון מדיניות החוץ האגרסיבית שלו, או להגדיל את גובה ההימור. מכאן נבעה הדרישה שהציג לנאט"ו שיחזור לגבולותיו ב-1997 – דרישה שהתשובה לה הייתה ידועה מראש.

בשל חולשתה הכלכלית של רוסיה בהשוואה לאיחוד האירופי ולארה"ב, הכלי העיקרי שנותר בידי שלטון פוטין הוא התערבות צבאית אלימה. אך משעלתה על דרך זו, דחקה עצמה האליטה השלטת ברוסיה לפינה. התוקפנות המתמשכת במזרח אוקראינה, שהיא תוצאה של רצון האוליגרכים הרוסים להניח את ידם על מכרות הפחם העשירים בדונבס, וסיפוח חצי האי קרים, שנעשה במטרה לחזק את הפופולריות של השלטון הקפיטליסטי בעיני הציבור, היו אות הפתיחה למאבק כוחות עם האימפריאליזם המערבי. לכן, תוצאות התוקפנות נגד אוקראינה הן סנקציות וקשיים כלכליים עבור אזרחי רוסיה, מוות והרס בדונבס והפיכת עמים אחים לאויבים.

ההישג הפוליטי של הקרמלין באלימות נגד אוקראינה ב-2014 התפוגג נוכח החמרת המשבר הכלכלי ברוסיה. לכן בחר המשטר הרוסי לבצע מעשה חמור יותר בהחלטתו,  והחליט להטביע את הבעיה בים של גופות. בו בזמן פגעה הפלישה הרוסית קשות בתמיכה הציבורית בכוחות השמאל המעטים שעוד נותרו באוקראינה, ובכך פגעה גם בתקווה לעתיד טוב יותר בארץ זו.

טענות השמאל המערבי כי נאט"ו וארה"ב פלשו למדינות רבות יותר – שנכונות בשאר חלקי העולם – אינן רלוונטיות למציאות באוקראינה, היכן שטילים רוסים ולא אמריקאים נופלים על שכונות מגורים. לכן נשברות טענות אלה על קירותיהם הקרים של המקלטים האוקראיניים.

הקרמלין קיווה לניצחון קל ומהיר, שאחריו גם ייכנעו מדינות האיחוד האירופי לכל דרישה של פוטין. אך המשטר של פוטין וצבאו, הנגועים בשחיתות עמוקה, לא העריכו כראוי את כוחם של אלה שסבלו במשך שמונה שנים מנחת זרועם. הניצחון המצופה נחשף ככישלון. חיילים רבים איבדו את חייהם בשירות האינטרסים של ההון הרוסי.

נכון לרגע כתיבת שורות אלה, לא הושג ולו אחד מיעדי המערכה של הפיקוד הרוסי. ברחובות של ערים מרכזיות באוקראינה  מתנהלים קרבות; הכוחות הפולשים ספגו אבדות קשות וחיילים רבים נפלו בשבי. בעקבות כישלון הציפיות שתלה משטר פוטין במתקפה על קייב, הסתובבו חיילים רוסים בכפרים שמצפון לעיר וביקשו דלק לטנקים שלהם. בחוצות חרקוב, הלוחמים של הרודן צמא הדם הצ'צ'ני רמזאן קאדירוב לא הצליחו להתקדם למרות איומיו של מנהיגם להשמיד את אוקראינה. בצד זאת, ראויה לציון הסרבנות האמיצה של חיילים רבים בצבא הרוסי, שאינם מוכנים לקחת חלק במלחמה.

הקרב היחיד בו מנצחת רוסיה, לפי שעה, הוא הקרב על הכיס של תושביה. המלחמה מובילה את רוסיה לאסון כלכלי. שערו של הרובל מול הדולר כבר נפל ב-30%, ולפי הערכות הפגיעה בכלכלה הרוסית היא בהיקף של 150 מיליון דולר בכל יום לחימה. הקרמלין מחזיק באזרחי רוסיה כבני ערובה.

באוקראינה קיבלה ההתנגדות לפולש ממד עממי. אוקראינים רבים מתנדבים ליטול חלק בהגנה המקומית, והממשלה החליטה לחלק נשק לתושבים. צעד זה מנחית מכה נוספת על התעמולה הרוסית, הטוענת שהפלישה מכוונת רק נגד נאצים. לאוקראינה הגיעו מתנדבים ממדינות שונות בעולם, ובעיקר מעמים שנפגעו מהאימפריאליזם הרוסי ובהם טטרים, קזאחים צ'צ'נים ובלארוסים. זו התנגדות של עמים שנמצאים כבר שלושה עשורים, מאז ממשל ילצין וההפיכה הצבאית של אוקטובר 1993, תחת המגף הכלכלי והצבאי של האימפריאליזם הרוסי. לכן אנו מציעים סיכום מהפכני: לא לאימפריאליזם הרוסי! חופש לאוקראינה! שלום לעמים!

כוחות רוסיים בדרכם לחרקוב (צילום: משרד ההגנה של רוסיה)

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן