כיצד לנצח מגפה: כך הביסה סין את הקורונה

וריאנט האומיקרון רושם שיאי הדבקה בארה”ב, וסוף המגפה נראה רחוק מתמיד. אך במקום להתמודד עם המגפה, נערך ממשל ביידן לכניעה ומעודד את הציבור “ללמוד לחיות עם הנגיף” – ללא הגבלת זמן. כאשר הצבענו על הצלחתה של סין למנוע מוות מהנגיף, טענו נגדנו אנשי ימין קיצוני כמו בן שפירו כי זה בלתי אפשרי, וכי ההצלחה של סין היא זיוף.

ארה”ב רשמה יותר מקרי מוות בקורונה מאשר כל מדינה אחרת בעולם. ב-2021 מתו מקורונה 476,863 אמריקאים – עלייה ביחס ל-370,777 המתים ב-2020. בסין, לעומת זאת, מתו בשנת 2021 שני אנשים בלבד כתוצאה מהנגיף, נוסף ל-64 מתים בהונג קונג. נתונים אלה פרסם המרכז למדע המערכות והנדסה של אוניברסיטת ג’ון הופקינס. לפיכך הגיע המספר הכולל של המתים בסין מאז פרוץ המגפה ל-4,636 (לא כולל הונג קונג). מקרי המוות נרשמו ברובם בחודשים הראשונים של 2020.

על אף שדיוק של 100% הוא סטנדרט בלתי אפשרי בתחום הסטטיסטיקה האפידמיולוגית, והמספר האמיתי של מקרי הידבקות ומוות בכל מדינה גבוה במידה מסוימת מהמספר המדווח, נתוני התמותה הנמוכים בסין אומתו בידי כמה מקורות אמינים. עם אלה נמנים ארגון הבריאות העולמי; צוות מומחים שבחן את התגובה הסינית למגפה ופרסם את ממצאיו בכתב העת “בריטיש מדיקל אסוסיאשן”; מרכז מעקב הקורונה העולמי; ואפילו העיתון “ניו יורק טיימס”.

תגובתה של סין למגפה הייתה חריגה בהיקפה, אך סין אינה ייחודית בהתמודדותה המוצלחת עם המגפה – בוודאי בהשוואה לארה”ב ולמדינות אירופיות קפיטליסטיות. ניו-זילנד נקטה צעדים אפקטיביים להכלת הנגיף וספרה 26 מיתות בלבד מהנגיף ב-2021. דרום קוריאה, מדינה קפיטליסטית שאוכלוסייתה מונה כ-15% מאוכלוסיית ארה”ב, רשמה עד כה 5,887 מיתות בסך הכל – פחות מאחוז מכלל המיתות מהנגיף בארה”ב. אך עבור אלה החיים בקפיטליזם האמריקאי, מערכת בריאות שיכולה לצמצם את מספר המתים ממגפת הקורונה נראית כמו פנטזיה. מה עשו העם, הממשלה והמפלגה הקומוניסטית של סין כדי להשיג הישג כה יוצא דופן?

המחוזות בייג’ינג וגואנגדונג הפיקו לקחים מהתפרצות מגפת הסארס בשנת 2003, וועדת הבריאות הלאומית פרסמה תוכנית חירום לאומית להגנה על בריאות הציבור כבר בשנת 2006. מאז יושמה ברחבי סין תוכנית מקיפה להכנה להתפרצות מחלות מדבקות. התוכנית כללה הקמת סוכנויות בריאות מקומיות, מחוזיות וארציות לצורך השגת מוכנות גבוהה בכל מקרה חירום בריאותי ציבורי. בזמן התפרצות המגפה בווהאן יושמה התוכנית לראשונה.

מאז שזוהתה התפרצות של דלקות ריאה ויראליות בווהאן, דרשו הרשויות מכל מאומת או חשוד בהידבקות בקורונה להתאשפז בבתי חולים לטיפול במחלות מדבקות. כאשר הגיעו בתי חולים אלה לתקרת הקיבולת שלהם, נבנו כמה בתי חולים זמניים תוך ימים ספורים. רשויות בריאות הציבור ביקשו סיוע, ו-42,322 עובדי בריאות הוצבו בווהאן וברחבי מחוז חובאי. רשויות בריאות הציבור הלאומיות והמקומיות הקימו מטה מרכזי לתגובה אפידמיולוגית שניהל את המאמצים בשטח. המטה עיבד במהירות מידע רב בכל הקשור באבחון ובטיפול במחלה. את המידע הפיץ באמצעות הרשתות החברתיות וובינרים יומיים, בהם השתתפו אלפי מומחים ועובדי בריאות מרחבי סין. כאשר נבלמה ההתפרצות הראשונית בווהאן, עדכנו עובדי בריאות ברחבי המדינה את אופן יישום תוכנית החירום בהתאם ללקחים.

בתי חולים בכל עיר נערכו מחדש כדי למנוע העברה ויראלית. קווי תקשורת הוקמו כדי שעובדי בריאות יוכלו לדווח ולקבל גישה למידע עדכני עם כל גל התפרצויות. במשרדים, בחנויות, בתחנות תחבורה ציבורית ובמרחבים ציבוריים הותקנו מדדי טמפרטורות ותחנות בדיקה כדי לזהות מקרים חדשים. המדינה נקטה בגישת מעקב מבוססת “ביג דאטה”, והשיקה יישומון ייעודי המיידע כל אזרח על תוצאת הבדיקה שלו וכיצד עליו להתנהל בעקבותיה.

חשוב לא פחות, הרשויות המקומיות חילקו מזון ומצרכים חיוניים נוספים לבתיהם של אזרחים שנדרשו להישאר בבידוד. עסקים נדרשו להמשיך לשלם לעובדים במהלך סגרים. בכל שלב בתגובתה של סין למגפה, ארגונם של ההמונים למאבק בנגיף מילא תפקיד חשוב. שילובם של עשרות אלפי מתנדבים בפעילות הסיוע ובהעלאת מודעות במקומות עבודה ובמסגרות שונות איפשר לסין לצמצם באופן מכריע את התמותה מקורונה.

הטלת הספק בהצלחתה המרשימה של סין בהתמודדות עם הקורונה היא דרכה של התקשורת הקפיטליסטית לשכך את הזעם הציבורי על כישלונן הפושע של הממשלות במערב.